פאק וויז לאב

תראו אותה , פשוט תראו אותה. היא והשיער המחומצן שלה , היא מחזיקה ביד שלו , כולה מחייכת , והוא לא יודע , הוא לא יודע את האמת, הוא בטוח שזאת אהבה.
בשבילו היא הראשונה, בשבילה הוא אולי העשירי, אולי אפילו יותר מזה.
אני פשוט לא מאמינה עליה, היא כזאת צבועה. אם לא הייתי מדברת עם החברת שלי ועושה את עצמי כאילו אני לא שמה לב, פשוט הייתי קמה והייתי עושה את אחד הדברים שאין לי אומץ לעשות אותו.
מאז שהיא יודעת שאני אוהבת אותו, היא רוצה אותו יותר, כאילו שאני לא יודעת למה, היא מעצבנת אותי!.
אני רואה אותם חולפים כשהם מחזיקים ידיים ומביטים זה בזה. היא מהפנטת אותו.
זה לא שהוא שונא אותי, להפך, הוא אוהב אותי… אבל בתור ידידה. אני שותפים במעבדה , יושבים זה לצד זה, והוא לא מרגיש איך הלב שלי פועם. הוא לא רואה איך נהיה לי חם, ואולי גם אני לא רואה, אולי.
אני כל כך רוצה אותו, אני רוצה להגיד לו מה שאני מרגישה, אני רוצה להגיד לו את האמת, לספר לו מי זאת הילדה ההיא שהוא קורא לה "החברה שלי". אני רוצה לספר לו, אבל אני לא יכולה, לעזאזל עם חוסר ביטחון.
אני עושה את עצמי מדברת עם חברות שלי, אבל כל כולי מרוכזת בדבר אחד, בו. הלב שלי פועם כל כך חזק כאילו הוא עומד להתפוצץ, אבל אני לא יכולה, אני לא מעזה. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לאהוב אותו מרחוק, אולי יום אחד הוא ישים לב.