רגש לא ממומש פרק 15. ייאוש

החדר היה לבן לגמרי, מחולק לכמה חדרים בעזרת וילונות לבנים. היה מן שקט אימים שכזה, שקט מתוח שנקטע מידי שניה עם צפצוף המוניטור המונוטוני. על המיטה שכבה נערה חיוורת, עם קיבוע בצוואר וביד, ותחבושת גדולה על הצד השמאלי של המצח. שתי דמויות נכנסו אל החדר.
אהרון הביט ברופא שניגש, בביטחון משהו, אל המיטה, מתוח. הרופא אחז ביד הבריאה של חיהלה, מלביש מד לחץ דם. הוא המהם לעצמו, ורשם כמה הערות בדף התלוי על קדמת המיטה.
"מה יש לה בדיוק?" אהרון שאל, משפיל את עיניו לרצפה, ידו רעדה קמעה.
"היא בקומה" שחרר הרופא את הדיאגנוזה המאיימת. "היא כמו צמח עכשיו. היא שומעת אותנו, אבל לא יכולה להגיב. אנחנו מזינים אותה בעזרת האנפוזיה ושומרים על מצב יציב. לגבי המצח והיד- לא יישארו צלקות, אל תדאג"
אהרון לא הבין "מה זאת אומרת שומעת אותנו ולא יכולה להגיב?!" קולה הפך להיות גבוה "אתם לא יכולים להעיר אותה? זה לא ייתכן המצב הזה!" לחייו ומצחו הפכו אדומים. הוא הביט על הפלאפון שבידיו בעצבים.
"אתה רצית לדעת את המצב, אני מספר לך. אלו העובדות, אדוני. אני מצטער" הרופא הניח את ידו על כתפו של אהרון. "בתור אבא, הייתי מציע לך להיות לידה, פשוט להיות איתה. לדבר אליה, לשיר לה. אולי משהו יעורר אותה"
"אני לא אבא שלה"..
אהרון התיישב בלאות על הכיסא שבצד המיטה.
"אתה רשום כאבא שלה, לא?" גבותיו של הרופא התקמרו.
"אני האבא החורג" נאנח אהרון. "אבא שלה נפטר כשהיא היתה בת עשר".
הרופא השפיל את עיניו. "מתי האמא תגיע?"
"אני לא מצליח להשיג אותה!" אהרון דיבר בקול רם, בהסטריה. "הבת שלה שוכבת ככה, כמו פסל, והיא לא עונה!" הוא הטיח את כף ידו על מצחו.
ואז נשמע צלצול הטלפון. אהרון השפיל את מבטו אל הצג, עליו היה כתוב "אשתי".

***

גבי לקח את העודף מהדלפק, בידו הוא החזיק שקית מרשרשת. ומה שהיה בתוך השקית.. אוהו.. ידו רעדה כשנזכר בכך. הוא התרחק משם בריצה, מתנשף. 'עוד לא תפסו אותי'.
נשימתו התקצרה. בכוונה הוא חיפש קיוסק יותר רחוק, כדי שלא יראו אותו. הוא התרסק אל ספסל רחוב שכמו חיכה שם רק בשבילו.
מבטו נפל אל השקית שבידיו. סיגריות. הוא נאנח. 'איך נפלתי לבוץ הזה?' הוא חשב. 'אז הוא אמר שיש לי חברה.. אפילו שזה לא נכון.. אבל כן נכון..'
הוא כבר התחיל להתחרט 'למה בכלל דיברץי איתה? למה?! אם לא הייתי מתייחס אליה, כל זה לא היה קורה, הייתי נשאר גבי הרגיל מהישיבה, וזהו. עכשיו, הסתבכתי. זה לא היה שווה את זה בכלל!'
הוא ידע שהוא עבר כבר מזמן את הזמן שהקציב לו המשגיח, אבל גם ככה הוא מאחר, אז לפחות שיצא מזה משהו.
'אז מה יש לנו?' הוא סיכם בינו לבין עצמו 'בחור שיש לו חברה, והוא מבריז באמצע הסדר, בורח מהישיבה וקונה סיגריות..' הוא ידע שחיהלה לא באמת איתו, הרי היא בשידוכים והוא בעצמו ראה שהיא חזרה מפגישה אז, כשהוא חטף מכות בשביל להגן עליה.. אבל המבט בעיניים שלה היה כן כל כך…
והוא ידע, שבגלל הרגע ההוא, הוא מוכן לחטוף עוד הרבה מכות רק בשביל לזכות בה. אבל עכשיו הוא מסובך עד מעל לראש. רבינוביץ' על נקודת התורפה שלו, והוא לא יעזוב אותו לפני שיסחוט אותו כל פעם שיזדקק ל'כושי' שיבצע את העבודות השחורות בשבילו.
'איך נכנסתי לכל זה?'