רגש לא ממומש. פרק 3

שלוש בנות עמדו להם בקצה הכיתה מתגודדות. פעם חיהלה היתה מרחרחת סביבם בסקרנות. היום היא רק מחדדת את האזניים עד קצה היכולת ומקשיבה.
"אין מצב"! רוחי לחשה שם בפאתוס. "דבורי היא בחורה מבית ממש טוב! איך דבר כזה יכול לקרות לה?".
רבקי התערבה ואמרה שזה מה שקורה כשמשעמם לאנשים בחיים. ורוחי שוב גוננה על דבורי בחוסר אמון.
חיהלה כבר היתה מספיק מסוקרנת בשביל לגשת אליהם ולשאול על מי ומה השיחה.
"לא שמעת?!" כך רבקי " דבורי רובינשטיין. ראו אותה יושבת ליד בחור ומדברת.. אין מצב שזה שידוך! היא בכלל לא בגיל! וגם היא היתה עם תלבושת.. ככה לא יוצאים לפגישה, נכון?".
רבקי מדברת כל כך בלהט. כאילו שמולה ניצב לו קהל אלפים ומאזין בפה פעור.
חיהלה הצטמקה, אבל הן כבר לא שמו לב. "אולי פשוט היה לה קשה ורק הבחור ההוא הקשיב לה?"
רוחי ביטלה את דבריה בהינף יד "אמא שלה הרי יועצת בבית הספר! היא היתה שמה לב שקשה לה אם אכן היה כך."
"בדיוק!" מיהרה רבקי להוסיף שמן למדורה "פשוט התקלקלה הבחורה. כדאי שנתרחק ממנה".

ורק חיהלה שותקת. הן אפילו לא יודעות מה מסתתר לו מאחורי הנהוני הראש המאשרים שלה. היא הבינה שאסור לה להסתכן ולהמשיך לגונן על דבורי. שלא יתרחקו גם ממנה.
בעצם, הם גם ככה התרחקו ממנה כבר. אף אחת לא באמת מתעניינת בשלומה. אף אחת לא שמה לב לשתיקה שאופפת אותה. להנהוני הראש הכבדים. אותן רק מעניינים הסיפורים המרתקים..
חיהלה מפנה גב ורוצה לצעוק. היא רוצה לברוח משם. אבל היא לא יכולה.
איכשהו עבר לו היום. היא נוסעת לה באוטובוס בשתיקה. יורדת בתחנה ושוב עוברת לה ליד הבית של גבי והשכנים מהפינה.
שוב צפים בה הזכרונות והפעם היא מגרשת אותם בכח. היא מפחדת להיות מנודה. להיות זו שמספרים עליה ומתלחששים מאחורי גבה.
אז היא לא חושבת היום על התרנגולים ועל הגעגועים לבית במושב ועל אבא שנפטר אז. היא גם לא חושבת על הדבי הילד ועל הבחור עם העינים החומות והמבע הרך. אסור לה לחשוב עכשיו.
היא יודעת הרי שזה חסר סיכוי וגם כשתתחיל לשמוע שידוכים לא יציעו לה אותו. כי הוא ליטאי והיא בכלל מבית חסידי.
ובגלל זה הראש שלה עומד לפקוע עכשיו מרוב עומס. אבל היא לא רוצה לחשוב.