רוני – רק ורדים נובלים יותר

02/08/2012 715 צפיות אין תגובות

היא הייתה קטנה, כבת 13 אביבים ריחניים במיוחד, מאירים את טיפות השלג שבחורף באור לבנבן, שהופך אותן ליותר לבנות אפילו ממה שהן כבר היו.
ולאותה אחת, ורד ורדרד קטן בין עצי הפשתן הכחולים, הייתה מראה. ובמראה, היא ראתה את עצמה, כפי שכל העולם ראה אותה, בלי טיפת שינוי.
יפהפייה, סגולה, צחיחה, צחורה, ענווה, נעימה, שקטה, מלאה בטוב, מלאה בכל טוב, גבוהה, רזה, זהובה, והעיניים,
הו העיניים, כמה יפות היו, כחולות כצבעי שמי הים, ומי השמיים, ירוקות כקשקשים של הדגים השוחים מתחת לפני המים, ובוהקים בהן ניצנוצי החמה,
הירח והכוכבים.
והיה לילה אחד, שעבר והנה נגמר ותם לו אותו הלילה, והחל הבוקר המקסים והנהדר. והלכה לה לדוג דגים ירוקים כחולים כצבען של עיניה, וכשהגיע לאותו
האגם, בא היה הייתה דגה, החלה כמובן במלאכת הדיג. מיד ספרה בלבה הרענן והמתוק, כספירת המלאכים לפני שהם מטביעים חותם על אדם כלשהו,
בשלוש, בשתיים, באחת, ו… קפצה לה לתוך המים הקרירים חמימים פושרים, בדיוק כפי שהיא רצתה, כי חום גופה היה כה גדול וכה חזק,
עד כדי כך שידעה לווסת אותו כפי שחפצה בכך, עד לטמפרטורת המים שרצתה. בעזרת המראה, כאשר היא מכוונת אותו לעיני הדגים, ובאותו זמן גם אל
עצמה, סינוורה את הדגים ביופיה המהמם, וכן הדגים, שהשתיקה יפה להם, ידעו שזהו יופי מיוחד, בו מעולם לא נתקלו. וכך התבלבלו לשנייה,
די והותר זמן בשביל שילדת הפיות המדהימה תתפוס אותם. מיד לאחר תפיסתם, הייתה יוצאת אל מחוץ לאגם ומשחררת אותם בחזרה לאגם, שכן לא תרצה לגזול
מהם את חייהם הכה נדירים ומפוארים, חיים מתחת לפני המים.
לאחר זמן מה, של תפיסת ושחרור הדגים האלו, פגש מבטה בנער צעיר, היה הוא לא יותר מבן 20, ולא פחות מבן 15, ואליו ליבה יצא.
הוא ישב שצד השני של האגם,ותפס דגים גם הוא. רק שבניגוד לילדת הניחוחות הנפלאים בתבל, הוא לא שיחרר אותם, והדבר כבד היה על ליבה של האחת אשר
ליבה גדול מכל כוכב שתצביע לי עליו ברגע זה, אם, כמובן, אנחנו נמצאים כעת בשעת הלילה, בה יש כוכבים. אך אם לא, לא נורא. תדע,
שליבה גם יותר גדול מהשמש, ואותה אפשר לראות כאשר זוהי שעת יום, הלא כן.. כך שהבעיה נפתרה, ואפשר לשוב לאותו הסיפור, על הנערה,
שהייתה כחד הקרן, כה נדיר ומסתורי, כה צבעוני ביופיו, וכה לבן בהוויתו.
הלכה היא אל גדות האגם, וחיש קל קפצה לתוכו. שחתה בו כמאה מטרים, שכן לא היה אגם גדול במיוחד, והגיעה אל צידו השני.
-בוקר טוב!- קפצה אל גדות האגם השני, והתיישבה בנוחות מטרידה על יד הנער הצעיר. הנער, נדהם עד מאוד, ונזהר שלא ליפול לתוך האגם מרוב בהלה,
שכן היה בטוח שדג מאוד גדול קפץ מהאגם והתיישב לידו, ולא בת המלאכים, כך הבחין מיד אחר כך, ולאחר שמץ של אי ביטחון, נפלט מהים הסוער שברגשותיו
ובמחשבותיו אל תוך אי גדול מאוד של ביטחון, וענה לילדת הנעורים הנצחית, -בוקר אור! ומה שלומך הבוקר, נסיכתי- נסיכת הפלאים צחקקה בפה סגור,
האדימה במקצת, ולאחר כמה שניות ענתה, בקול קצת צרוד, -הו, אינני נסיכה…- וכאן, עליי לעצור את כתיבתי שכן כוכבית זועמת קוראת לי מבעד
לשורות, והיא כוכבית הקול. ובכן, מדוע הקול, מפני שעניין הקול הצרוד אמור להפתיע אותך עד מאוד, אך לא סיפרתי לך עליו, ולכן, מדוע שיפתיע..
ובכן, לילדת היופי הנצחי כביכול, היה את קול הפעמונים הנעים ביותר בכל המזרח התיכון, ואסתכן ואגיד שגם בעולם, בגלקסיה שלנו ובגלקסיה אחרת,
ובכל היקום . ומדוע קולה נחשב לקול פעמונים יחיד מסוגו.. כי לא רק שהיה לו טון נעים מאוד, טקסטורה מדהימה ומרקם מקסים שלא מהעולם הזה, אלא
שהייתה בכוחו היכולת להמיס פעמונים.. כן כן, ממש כך.. הפעמון היה מצלצל ובת הזריחות הבלתי פוסקות הייתה פותחת את פיה המהמם, ומשמיעה את
קולה הערב, מכוונת הייתה בדיוק למרווחי המוסיקה של הפעמונים, וכך הייתה פשוט ממיסה אותם, אחד אחרי השני..
וכעת, אחזור אל הסיפור. -הו, אינני נסיכה… ילדת כפרים פשוטה אני, בת לשני הורים מקסימים.. התרצה לפגושם..- בו ברגע עצרה הנסיכה,
שכן התבלבלה ולא רצתה להגזים בעת כל כך מוקדמת של הפגישה, ועניין הכרת ההורים מוגזם גם לכל אורך הפגישה הראשונה. לכן, נאלמה דום, ושתקה.
-אה.. ארצה.. ומדוע שלא..- אמר הנער. -ובכן, מה את עושה בבוקר חם שכזה בחוץ.. לא עדיף להיות בפנים, מתחת לקורת גג, ולא מתחת לשמש
המבחילה הזאת, לשבת מתחת למזגן ולקרוא עיתון.. ואולי גם..- -אתה מדבר ממש כמו המבוגרים!- קטעה אותו בגסות מסויימת, אך כיוון שהייתה
כה מקסימה, המילה "גסות" לא הייתה קיימת לה בלקסיקון.. -אולי מפני שאני עצמי מבוגר.- ענה לה והתכווץ פנימה. -באמת? ובן כמה אתה?-
-16 וחצי-. -וואה.. אכן גדול אתה, לפחות יותר ממני, שכן אני בת 13, 13 אביבים שלמים.. אבל לא מאוד גדול אתה, לא כמבוגר..-
-אני אוהב לחשוב את עצמי כמבוגר- ענה לה, בקול מעובה קצת יותר מקודם -מבוגרים עושים יותר כיף-. -מה פתאום- החזירה לו הנסיכה בהכחשה.
-ילדים עושים הכי הרבה כיף.. אתה יודע מה עשיתי אתמול.. אני..- אבל היא הפסיקה את דיבורה שכן אותו נער, מסתורי במקצת, שכן הוא עדיין לא
אמרלה את שמה, ובכן גם היא לא לו, הסתכל היישר אל תוך עיניה המדהימות. ואז הוא אמר: -את יודעת, עינייך בניגוד לשלי, כה צבעוניות ויפות-
שכן עיניו היו חד גוניות ושחורות, -שיערך, בניגוד לשלי, כה זהוב, ארוך ויפה- שכן שיערו היה קצר ושחור, -ותווי פנייך, בניגוד לשלי, כה יפים,
טובים ועדינים.- שכן תווי פנים היו רעים וגסים. -תודה, אני מעריכה זאת מאוד, את המילים הללו, אך מילים אין דים כמו במעשים, ובכן, מה תעשה
בשבילי..- אמרה הנערה בחיוך מעט זדוני, אשר לא תאם לה כלל וכלל. -אחצה הרים, עמקים, יבשות ואוקיינוסים בשבילך-. -אבל אני כאן- אמרה
הערמומית -למה לך לחצות את כל אלו אם אני כאן לידך..- -ובכן, אולי תברחי לי..- -התעשה משהו שיגרום לי לברוח..- -לא ולא, לעולם לא-
-אני מקווה שכך, אולם.. עייפתי מפאת חוסר מעש, התרצה לעשות משהו..- -כן, בואי אחרי לביתי ואראה לך משהו מדהים, גדול מכל דבר שראית
אי פעם, נהדר מכל מה שראית אי פעם.. את מוכנה..- -כן, אני באה-. והיא הלכה איתו, והיא הגיעה לביתו, והם נכנסו לחדר שלו,
ואז היא מצצה לו, והשתנתה לתמיד.
היא איבדה את תמימותה באותו היום, לא סמכה מאז על אף אחד, והמראה שלה, אותה מראה שכל כך אהבה, אשר הראתה אותה לה כפי שכל בני האדם האחרים
ראו אותה, התלכלכה לנצח.

מוקדש לכל אותן וורדים שנבלו בטרם עת, ונקטפו על ידי גורם אכזר בעל עיניים חד גוניות ושחורות, שיער קצר שחור, ותווי פנים רעות וגסות.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך