שיברון לב

כל יום היא רק חיכתה שהוא יגיע.
היה בניהם הפרש גדול של שנים, היא בת 15 והוא בן 28. אבל היא לא יכלה להפסיק לחשוב עליו, רק חיכתה שהוא יגיע.
היא חשבה לעצמה שאם זאת לא אהבה מה היא אהבה? כל פעם שראתה אותו היא הרגישה כאילו מתהפכת לה הבטן. היא הסכלה עליו כל הזמן ורק חיכתה שיסתכל עליה. היו פעמים שהיא הייתה אומרת לעצמה שסיפור האגדות שלה באמת יכול לקרות; הוא יחזיק לה את היד, יסתכל לה בעייניים, ויבין שאותה הוא אוהב, כי היא צוחקת מהבדיחות שלו, כי היא היפה מכולן מבפנים, כי היא זאת שבאמת רוצה שיהיה לו טוב, כי היא רוצה שהוא יהיה כל עולמה.
אז מטרתה הייתה שיחזיק לה את היד, רק יד. הוא הגיע, סופסוף. הוא נתן לה את היד כהסבר לתנועה בריקוד. הוא אפילו לא הסתכל עליה. לא משנה כמה אפילו היא ניסתה להראות לו שהיא פה.
היא רצתה שהוא יהיה איתה לנצח. היא לא יכלה להפסיק להסתכל עליו. אבל כל פעם כשניסתה והתאמצה, הוא אפילו לא החמיא. אז למה להמשיך לנסות?
אפשר להגיד שזה מה ששבר אותה. בכל זאת, אהבה ראשונה. ואז זה הכה אותה; הוא באמת האהבה הראשונה שלה. היא התרגשה לראות אותו וחיכתה לכך כל יום, היא רק רצתה שיחזיק לה את היד, היא רצתה להיות איתו כל היום וכל הזמן, והיא יכלה לבהות שעות בעיינים החומות שלו. היא אפילו לא הצליחה לתאר את אהבתה.
אבל היא ידעה שתכף הכל ייגמר. הוא לא יגיע לפה יותר. אין יותר אהבה ראשונה,
יש שברון לב ראשון.
היא חלמה לפעמים, שהוא אומר לה: "אני אוהב אותך, אני רק גורם לך לקנא כשאני מחייך רק לבנות אחרות. כשאני מדבר רק איתן. " ואז, היא מניחה את השפתיים שלה על שלו ואז היא מתעוררת מהחלום. כי באיזה מציאות הסיפור הזה יקרה?
היא באמת באמת אוהבת אותו.
הוא לא אוהב אותה.
היא תחווה שיברון לב.
הוא לא יזכור איך קוראים לה.
היא בוכה, כי אין יותר פרפרים בבטן.
הוא צוחק, כי הבנות האחרות מעניינות יותר.
היא בוכה, כי כל זה לא היה אמור לקרות. אבל זה קרה, מהרגע שהוא נכנס בדלת.
היא בוכה, כי הוא לעולם לא יידע איך היא הרגישה בכל פעם שראתה אותו.
היא בוכה כי היא תהייה סתם עוד אחת.