הצייר

הצייר / סברי ג'בארין

ישבתי כהרגלי בסוף היום מחכה… מחכה לפלא פלאים… כאשר הוגיעו אותי העייפות וחוסר השינה, הוגיעו אותי הדאגות והצערים… מחשבותיי נמשכו זמן רב, הבחנותיי ותובנותיי נהיו קצרים… עטפה אותי הבדידות כנחש ארסי ורב רעל. לא הספקתי לברוח ממנו, והנה עטף אותי נחש מסוג אחר, זוהי התבוסה…
אף על פי שהיה מצבי כזה, אשר היה חוזר עליי ימים ולילות ארוכים… אכן שלטתי באמנות הציור… ואיזה צייר הייתי..!! ציוריי לא ידעו אותם כל הבריות… ציוריי בצבעים שקופים… לא נראים בעין בלתי מזינת… הרי מעטים אלה שמכירים אותם… אבל מי שרואה אותם, ומטיב לראותם, אזי כאילו רק אז התקיים בחיו, והחיה בהם את נפשו… מי שזוכה בנגיעה בציורים אלה, אכן זכה בקדושת הנשמה… ואיזה נשמה..!! ואיזה קדושה..!! מי שנהנה מטעם משמעויות ציורים אלה, חיו נהיו קלים… ומטרותיו לא סוטים כמלא נימה ממנו…
כמה סבלתי בלצייר… אבל הייתי משוכנע כי הנאת השגת מבוקשיי הינה טמונה בהשלמת ציורים אלה בצורה המושלמת והיפה ביותר… כדי שיתגלו לעולם כולו כפי שהם פה… איפה..??!! פה בתוך זה, הטמון, הצפון, המסכן… לבי..!!
כן ציוריי היו מביעים את תוכנם אבל לא לכל הבריות… ציוריי אגואיסטיים בטבעם… ציוריי אבירות לב במשמעויותיהם… אבל מה שמובא לידי הסכם לגביהם,שהם בשיא השלמות והיופי…
אני אספר על חלק ממה שהכילו ציורים אלו… אפילו אם ציור שווה אלף מילים… אבל מילה שווה אלף זעזועים…
ציירתי את יקירתי בצבעים משגשגים… בצבע הלבן אשר מבהיק בלבנו… שרטטתי אותה כשהיא לובשת בגדי כלולות… בגדים אשר לא נראו מאז ומעולם… צחורים מאוד… כל מי שמסתכל לעבר בגדיה לא יכול להאריך בהסתכלות… ציירתי אותה מחייכת בשפתיה ובעיניה… ציירתי אותה כלה..!!
ציירתי את נערתי כנסיכה… אלא מלכה בממלכה מוזרה… מוזרותה מתבטאת בזה שהיא ריקה מעבדים, חוץ מעבד צייתן אחד..!!
ציירתי אותה כמקדש… מקדש אשר ריק מאנשי דת, חוץ מאיש דת אחד… סרב אלא שידע על בוריו את הפולחן בצורה המושלמת ביותר..!!
שרטטתי אותה כפרח טעים צבע… אשר נחתה עליו דבורה אחת, שסרבה אלא שתלקט מהחומר שלה, וממנו תייצר דבש טהור..!!
הנחתי אותה כמלחמה… תמימות מלחמה זו מתבטאת בזה שהיא בלי לוחמים..!!
ציירתי אותה פסגת הר גבוהה… השגתה וכיוונה נראו כדבר אבסורדי… אבל שם ממרחק רם… עיניי ראו ששם על רגלי ההר ישנו איש מטפס שסרב אלא שיגיע לפסגה הרמה ההיא..!!
אכן כל הציורים האלה, ציירתי אותם על הקיר בדמיוני… כשאני ניגש למיטתי, משהכבידו עליי הימים… משהכביד עליי הגורל… אזי נהייתי לא יכול לישון… נהייתי יכול רק לצייר… שמא בציור ובשרטוט הדמיון יוגשמו המשאלות והתקוות..!!