שפת האם שלי אינה עברית, אשמח להערות אם יש. כל קשר עם האנשים במציאות מקרי. או שלא.

1036800 שניות

27/05/2016 810 צפיות אין תגובות
שפת האם שלי אינה עברית, אשמח להערות אם יש. כל קשר עם האנשים במציאות מקרי. או שלא.

12 ימים מאז שראיתי אותך הולך, נעלם משדה הראייה.
11 ימים מאז שהלכתי לישון מאושרת והתעוררתי למציאות של ניפוץ החלומות שלי. קלטתי שזו השיחה האחרונה שלנו וביקשתי בדמעות "אל תנתק לי, בבקשה אל תעשה את זה".
כשנפגשנו, הייתי מסונוורת ממך. הביטחון העצמי שלך, השיחות על פיזיקה ומרחב מינקובסקי, הדיונים הפילוסופיים שאינני זוכרת עוד ולמעשה, אני רק זוכרת את החיוך שלך ואת המתח המיני שהיה ביננו. אני מתעבת גבריות אבל אתה כזה גברי. אני לא מבינה שום דבר בפיזיקה אבל דיברת על ארבעה ממדים. אני סבלתי מדיכאון ותפיסת עולם פציפיסטית בגיל 16 ולכן הקב"ן החליט לשחרר אותי עוד בצו הראשון. אתה דיברת הרבה על שירותך הצבאי בתור לוחם ורציתי לשמוע עוד. חיכיתי לשמוע עוד. שמעתי הרבה.
אנחנו היינו ביחד. למרות כל השוני, למרות כל הפחדים. יש לי חרדת נטישה, משהו שם בילדות היה דפוק. אולי אבא מכה? אולי אימא קרה? היום זה כבר לא משנה. בדייט השני סיפרתי לך שאני משוגעת. שאלת אותי "למה את מתכוונת?". "יש לי מחלת נפש, אתה צריך לדעת". אמרת לי "אז מה?זה לא מפחיד אותי". והרגשתי, הרגשתי לרגע שאני יכולה להיות כנה אתך, יכולה להיות מי שאני. תלותית, עצבנית, מחפשת אישורים, קנאית, פוגעת ונפגעת.
בחודשים הראשונים שלנו ביחד הרגשתי מאושרת, אולי הכי מאושרת שאי פעם הייתי. אני לא זוכרת שרבנו. אולי ככה רציתי לראות את זה? כל יום שישי היינו נפגשים בדירת השותפים הצפופה בה גרת ומבשלים ביחד ארוחה. טוב, אולי בעיקר אתה כי אני לא יודעת לתגן צ'יפס מבלי שהוא יישרף. השיחות העמוקות שלנו, האהבה שלנו, הסקס האלים שלנו. איזה כיף שהיית גם בקטע…
כעבור שנה התחילו הסדקים. עברת לגור לבד. עבודה, לימודים, עבודה, המחלה של אימא שלך. התחלת להסתגר רגשית. התחלת להיות קר. עייף. לוקח ולא נותן. פוגע ולא מתנצל. חסר סובלנות. האם תמיד היית ככה?
הצרות לא באות לבד. לעולם לא. המצב הנפשי שלי התדרדר. הייתי צריכה אותך. צעקתי עלייך, הצתתי ריבים במטרה לעורר אותך. נפגעתי, פגעתי. חזרתי לטיפול הפסיכיאטרי. היא רשמה לי כדורים והם לא עבדו. הלכתי לטיפול פסיכולוגי וחוויתי פעם אחרי פעם הסתכלות פנימית של הרגעים בהם פגעתי ולא צדקתי או שצדקתי אבל לא הייתי חכמה. זה לא עזר. לא היה לך יותר מקום בשבילי.
ביום הולדת שלך הבאתי לך כרטיסים להופעה של הלהקה שאתה מאוד אוהב. 3 חודשים לפני היום. איפה אנחנו היום? לא דיברנו שבועיים לא התראנו נצח. ביקשתי שנסיים את זה בטלפון אם זו הכוונה שלך. אתה לא הקשבת. שבועיים לפני שהיינו אמורים לטוס, אמרת שאתה נפרד ממני. אתה לא יכול להמשיך ככה. אתה אוהב אותי אבל אתה סובל. אתה לא רוצה לעשות את זה אבל צריך. אתה נפרדת ממני אבל אחר כך אמרת "אולי נטוס ביחד? אולי זה יהיה טוב?". הרגשתי איך שהלב שלי נשבר לרסיסים אבל ממשיך לפעום אחרי ששינית את דעתך.
לצערי, אתה משנה את דעתך כמו שאני שפתונים. התקשרת אליי יום למחרת ואמרת שאתה לא יכול. אל תנתק לי, בבקשה אל תעשה את זה…
שבועיים מאז, הלב שלי מתכווץ כשאני נוסעת באוטובוס ליד התחנה בה קבענו להיפגש בפעם הראשונה.
אני מבקשת את הקורונה שלי בלי לימון כי אתה לימדת אותי שככה שותים את זה.
אני עוברת ליד הבית שלך ויודעת ששם לא תחכה לי יותר.
כשאני רואה רכבים בצבע כסוף, אני מחפשת את הפנים שלך.
אני עשיתי לך UNFOLLOW אבל לא מסוגלת למחוק את הפרופיל שלך בפייסבוק.
קשה לי לשיר ולשמוע שירי אהבה.
"מי אתה בשבילי ואיזה מקום בחיים שלך יכול להיות בשבילי?", שאלתי כשחטאתי בכך ששלחתי לך הודעה.
אמרת שאתה לא רוצה למחוק אותי מחייך. אבל איזה מקום שמור עבורי? לא רוצה פחות. רוצה יותר. פגועה, מתגעגעת, מקווה שתשתכר, תרגיש רע ביום שישי ותתקשר.
אבל אתה לא מתקשר, לא כותב. אולי כבר היית עם מישהי? בבקשה, תספר לי כדי שיהיה לי יותר קל לשחרר.
1036800 שניות. 1036800 מחשבות עלייך.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך