sound of madness פרק 3

״קדימה הגענו ילד לבן״ אמרה, כל כך מהר שלא שמתי לב, ראתי את זה, לבן כמו המוות.
הוא היה ענק הלובן של המקום הכאיב לעיניי ולקח לי זמן להתרגל עליו, עמדתי בכניסה לבית החולים המום, 'לא חשבתי שמקומות כאלה מפוארים קיימים, אפילו לא בחלומות שלי'. חשבתי לעצמי נדהם מנסה לעקל את מראה בית החולים. קרוליין עברה ליידי וסגרה את פי בנקישה, הרגשתי את אצבע הקרה על סנטרי סוגרת את פי. "שלא יכנסו לך זבובים לפה" אמרה בחיוך וקול סרקסטי, היא עמדה בין הדלתות שנפתחות אוטומטית בעודי עדיין עומד מתחת לכיפת השמיים מסתכל על בית החולים, "נו?" שאלה קרוליין בכעס. "עם אתה רוצה למות מדימום פה חבל אתה תלכלך את השלג עדיף שיכניסו אותה למורג כבר עכשיו" אמרה קרוליין כמו עובדה וניצוץ של רשעות נראה בעינייה. 'הה… גם כן מצאתי לעצמי משהיא מהצד המואר… היא אפילו לא נראת שייכת לכאן' חשבתי לעצמי בתור עובדה וצעדתי לעבר קרוליין נכנס דרך דלתות בית החולים.
אחרי שקרוליין קבעה לי תור וחיכינו זמן מה הרופא חיטא לי את המצח וחבש אתו. יצאנו מפתח דלתות בית החולים והשלג התחיל לרדת שוב פעם. הייתי דיי חשוף וקור הכלבים חדר מתחת למעילי ופגע בעצמותי כמו יריות. חיבקתי את כתפיי וצעדתי לעבר מכוניתה של קרוליין.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" היא שאלה מופתעת מרימה את גבתה הימנית בשאלה בעוד פוני שערה השחור כיסה קצת את עינה ועורה החיוור של המתים.
הבנתי שאיני מוזמן במכוניתה וצעדתי אחורה כמה צעדים קטנים. קרוליין נכנסה למכוניתה השחורה הנקייה והיפה נוסעת בכביש במהירות מטורפת מדליקה את מוסיקת הרוק הכבד שלה כך שישמעו אותו מקילומטר קדימה. משאירה אותי מאחור. 'מה עכשיו?' חשבתי לעצמי בבהלה.
'או.קיי כסף לאוכל שתייה מקום לישון ובגדים חמים' קבעתי לעצמי כמטרה. 'אני צריך למצוא עבודה'. הלכתי ברחוב שנראה נטוש וחשוך למדיי הלא נראה שייך במיוחד לצד המואר אך אכן בשטח הטרטורייה שלו. גרפיתים על קירות של גולגולות ודברים יפים אחרים לעיני. ראיתי חבורה של בחורים בגילי אך יותר גדולים ושרירים ממני עברתי לידם ברוגע מחפש מקום נחמד כמו איזו חנות לעבוד שם או לנקות בשביל כסף. אחד הבחורים תפס אותי במעיל הפיל אותי על השלג ואחר כך לקח אותי כך שרגליי היו באוויר. ניסיתי לרדת ולברוח אך אחיזתו הייתה חזקה מידיי. החבורה של הבחורים צחקו עליי אחד מהם החטיף לי אגרוף ועפתי לעבר קיר גרפיתי של עצמות. שכבתי בשלג לא יכולתי לזוז בעוד שהם מתקדמים לעברי עם מחבטים ואגרופים קפוצים. "הה גם כן צד מואר" לחשתי עם חיוך צוחק יודע שמותי קרב.
"חברים דיי לפני שנייה הוצאתי אותו מבית החולים ועכשיו להחזיר אותו לשם?" שמעתי את קולה הסרקסטי של קרוליין ראיתי אותה צועדת לעברי, דמות שחורה מסביב שהכל לבן. הבחורים זרקו את המחבטים ועזרו לי לקום. "אז…. מה קרה לך ילד לבן?" שאלה קרוליין מסכלת על פניי בוחנת אותי. לא אמרתי כלום הסתכלתי על האדמה עם אגרופים קפוצים. "אוי הוא כועס" אמרה קרוליין בקול נעלב וסרקסטי. "טוב נו תעזבו אותו מספיק שאתה כמעט הרגת אותו עם האגרוף שלך. אחר כך עוד אבא שלי היה מגלה עלינו" היא אמרה מסתכלת בכעס על הבחור השרירי ביותר שם. כולם צחקו ברשעות הסתכלו עליי כמו השטנים בכבודם ובעצמם.
הבחורים עזבו אותי וחיבקו את כתפי. "ברוך הבא לצד הפחות מואר" הם אמרו והסתכלו עלי בחיוך מרושע חשפו את עולם. עיני נפתחו "וואו" אמרתי נדהם.