sound of madness פרק 6

היא פתחה את פיה לספר לי את סיפור חייה שהוביל אותה לכאן, עלי, ולחיפוש אחר מכשף אפל, אחר בן דמה של לילית.
"טוב את האמת הצד המואר…הוא… לא תמיד מואר" אמרה קרוליין בכבדות ובלחש בעודי מלטף את גבה ומקשיב בזהירות. "יש חלקים שהם יותר אפלים, שהם לאנשים כמוני והחברים שלי, כאלה שמסרבים לשוט בזרם הנהר ומתנגדים לכל העקרונות שהצד המואר רוצה להיות." היא אמרה בגאווה אך בלחש וגיחכתי בגרוני בבוז, "מה מצחיק אותך?" היא שאלה בבלבול, "אני בטוח שרובם הם בגילך בני נוער מרדנים שחושבים שהצד האפל הרבה יותר טוב מכאן, כי כולם עיוורים" אמרתי בבוז ובלחש שלא נסתבך בצרות בית הקפה. קרוליין גיגלה את עיניה וחיוך קטן עלה בצידי פיה. "כן אבל יש גם מבוגרים בני שלושים פלוס" היא אמרה בשלווה והמשיכה בדבריה,
"אז ככה זה היה יום מושלג, קריר אך נינוח. הסתובבתי בשוק השחור מסתכלת על דברים נחמדים עם חשק לקנות." היא אמרה לוחשת באוזני בעודי ממשיך ללטף אותה והיא מתכרבלת בחזי.
"ראיתי שרשרת של ינשוף ממתכת עם עיניים גדולות, ענקיות! בצבע אזמרגד יפהייפה" היא אמרה בגאווה ובתשוקה. 'היא נהנת מזה' חשבתי בבוז עם חיוך על פניי. 'נקבה תמיד תשאר נקבה… לא משנה כמה היא תשתדל להראות לאחרים עד כמה תחת יש לה ושהיא אבו-גבר… נקבה תמיד תשאר נקבה ותחשף עם הרצון שלה לקניות… גם עם זה פעם בשנתיים. זמנה יבוא' חשבתי לעצמי כמו סוג של רוצח שכיר. נותן לה להמשיך לדבר ולספר פרטים לא חשובים במיוחד. "ואז הוא היה שם" היא אמרה עם חיוך מרוח על הפנים נמסה בין זרועותי. "בהיר עור שיער חום ועיניים חומות. לא מי יודע מה מושך אבל אכן היה בו משהו קסום." היא אמרה עוצמת את עיניה עם חיוך ונדחפת עמוק יותר בין זרועותי וחיבקתי אותה אף יותר. "הכרנו שם כשהוא מכר לי את הינשוף הזה ומשם התראנו כל כמה חודשים. אחרי זה זה הפך לשבועות עד שבסופו של דבר התראנו כל יום, לא משנה מה השעה הייתה בין עם זה שש בבוקר ובין עם זה שלוש בלילה. עם יתמזל מזלי אפילו יותר משעתיים ביחד והתראנו יותר מפעם אחת ביום." היא אמרה עם עיניים עצומות וחיוך על פניה. "יום אחד כשהתראנו בלילה היינו ביחד ביער יושבים על עץ צוחקים וחורטים כל מיני שטויות וציורים עליהם. והוא החליט לעבור שלב בין שנינו ולקדם את היחסיים בינינו" היא אמרה בקול מתוק נזכרת בזמנם. 'הוא רוצה לזיין אותה? הוא רוצה לזיין אותה הוא יזיין אותה!' חשבתי בקול מוטרד שעבר מטון של שאלה לטון של הפתעה. 'אני לא רוצה פרטים שלא תעז לתאר לי את זה!' חשבתי לעצמי בפחד. וגיחכתי בגרוני באי נוחות. "הוא הראה לי את כוחותיו" היא אמרה ופתחה את עיניה נועצת את מבטה באש של האחו. "הוא היה בן דמה של לילית, אני מניחה שאינך צריך הסבר כיוון שהמקור הכי גדול שלהם הוא מהצד האפל" היא המשיכה לדבר בלחש. "הוא הראה לי את כישרונו יכולת לשלוט בגוף האדם בפריטים משונים לקרוא מחשבות ולשלוט ביסוד האש והמים." היא אמרה בלחש נדחקת אף יותר בחיקי ועטפתי את שנינו בשמיכה גדולה יותר. היא לא התנגדה והמשיכה בדבריה.
"כשהוא כישף עיניו נצבעו בסגול זוהר הוא היה יפהייפה לאור החושך של הלילה. תמיד הייתי אומרת שהוא כישף גם אותי ושולט במוחי" היא אמרה בגיחוך קטן. "אבל הם מצאו אותו הוא שלט במוחי אז בפעם הראשונה והחביא אותי למעלה בצמרת העץ. לא הייתה לי אפשרות לעמוד שם להגן עליו או למות יחד איתו" היא אמרה בקולל קודר ובכאב ויגון רב. "ראיתי אותו שם למטה נראה כל כך זעיר נהרג מול עיניו כשהם ערפו את ראשו. כשהם הכריחו אותו להגיד מילים אחרונות." היא אמרה והחביאה את פניה בחיקי עוטפת את ידה בחולצתי. "מה היו המילים האחרונות שלו?" שאלתי בלחש והעברתי את ידי ללטף את ראשה. שיערה היה כה רך ועדין. "אני תמיד אהיה איתך" היא אמרה בחולצתי והרגשתי אותה מתרטבת הבנתי שהיא בוכה. נתתי לה לפרוק רגשות. "זה היה אבא שלי" היא אמרה בשנאה "מה?" שאלתי לא מבין. "אבא שלי" היא חזרה על עצמה וראיתי אותה מבטה בי. מלאת שנאה ורצון לנקום.