אהבה בלתי אפשרית

"אני אוהבת אותך." אמרתי בקול נמוך, אך הוא נשאר דומם כתמיד.
"למה אתה אף פעם לא אומר לי שום דבר? אני אומרת לך שאני אוהבת אותך בכל יום, ואתה לא אומר אפילו מילה. אפילו מילה מזדרגגת אחת." הוא נשאר דומם. שערו הכהה מסודר בקפידה, כמו תמיד.
"אף פעם לא באמת אהבת אותי, נכון?" אמרתי במרמור. "כל הזמן הזה, נתת לי לחיות באשליה. זאת הייתה התוכנית שלך, נכון?"
הדממה שיגעה אותי.
"אתה לא יכול לומר לי אפילו מילה אחת?! להסביר את עצמך? להתנצל? לא… זה מעבר לכבוד שלך, נכון? אז אתה יודע מה? אני לא צריכה יותר את הטובות שלך! אני – אני פשוט אסתובב, ואלך מפה כאילו שום דבר לא קרה. כאילו אף פעם לא הכנסתי אותך לביתי. כאילו אף פעם לא בטחתי בך!" צעקתי, מודעת לחלוטין לכך שכל מילה היא שקר מוחלט.
"טוב, זהו. אז אני אלך עכשיו. זה מה שתמיד רצית, נכון? אז זהו זה. זה נגמר." אמרתי וחבטתי בקיר שלידו בכעס, כששמעתי את אמא שלי צועקת לי מחדר אחר.
"קלייר, תפסיקי לדבר אל הפוסטרים שלך. הם לא הולכים לענות לך!"