המציאות
הייתי בים.
שכבתי על החול, החול הרך שהתערבב עם קצף הגלים והמים, הרגשתי אותו בכל גופי. מיששתי אותו באצבעותיי, ונהניתי להרגיש איך הוא נוזל מתוכם כל פעם שבא גל.
השמש התעייפה. היא התחילה לרדת, ויצרה את המחזה היפה ביותר בעולם.
לא משנה כמה פעמים רואים אותו הוא מרגש כל פעם מחדש.
זה כמו סיפור אהבה בין השמש לים: היא נמצאת במשך היום מעליו, קורצת לו, שולחת לו נשיקות באוויר, והוא שולח אליה גלים גבוהים, על מנת להרגיש אותה ב"זרועותיו". כולם יכולים לראות עד כמה הם מאושרים יחד, והקרבה שלהם נותנת לך הרגשה טובה מאין כמוה.
ואז, לעת ערב, השמש צריכה ללכת. היא נושקת נשיקה אחרונה אל אהובה, ואז נעלמת במעמקים.
גל גבוה שטף אותי ממחשבותיי, והעיר אותי אל המציאות.
המציאות.
בלי גלים נכזבים, שנושקים לאהובתם, ובלי שמש שצריכה להעילם אל תוך המצולות בעל כורחה.
רק בחור אחד, ששואל אותי "את יכולה להעביר לנו את הכדור של המטקה?", או המציל, שצועק במגפון, "מזל טוב למאור! היום הוא בן 9 ובא לים כדי לחגוג!".
המציאות.
תגובות (6)
מרגיש לי שאנחנו מכירות מאיזשהו מקום..
כתיבתך יפיפייה.
יש אתרי סיפורים/בלוגים אחרים שאת חברה בהם?
תודה רבה ;)
יפיפה!
תודה רבה ;)
אהבתי מאוד, אחלה השראה, אחלה כתיבה (:
תקשיבי הסיפור היה מהמם ,ממש אהבתי ,דירגתי חמש ,תמשיכי כך ואולי תגמרי כסופרת מצליחה. ממש התרגשתי.