הרגשות האמיתיים שלי

פעם ראשונה בחיי הייתי איתך בלי מסכות, אמיתי, אוהב אבל שוב
את הולכת אבל על הדרך לוקחת את הכאב שלי, שבי
את מחזקת אותו יותר ויותר בכל מבט שלך אליי, חיוך שלך אליי, בכל משפט שאת זורקת לאוויר, כל משפט שאני מבין שזה גנמר. את הורסת אותי שוב ושוב, בלי הפסיק את שוברת אותי שוב ושוב כאילו אני עוד סתם ידיד, עוד אחד להעביר איתו את הזמן ולצחוק אבל לא.. אני לא עוד סתם ידיד, אני לא עוד סתם אחד אני עושה הכל כדי למשוך את תשומת ליבך, אני עושה הכל כדי שחלק ממך יתחרט, אני עושה הכל כדי שתביני שאני עדיין אוהב אותך למרות הכל, אני לא מצליח להמשיך הלאה. לא מצליח לחשוב על מישהו אחרת שהיא לא את, לא מצליח להגיד שם שהוא לא שלך,
אני רק רוצה שוב שתדעי שאין בן אדם אחר בעולם שאני באמת אוהב יותר ממך, אני מכור אלייך, איתך אני בלי מסכות. אני זה אני האמיתי,
אני אוהב אותך מאוד ומקווה שהכל יחזור להיות כשהיה, ששוב פעם תסתכלי לי בעיניים, תחייכי אליי ותגידי "אתה מביך אותי".
שאמרת את זה בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שאני דפוק, היום אני מבין כמה הדפוק הזה נתן לך בדיוק את מה שאת צריכה,
"הפעם הזה", הפעם שהיה לנו זה הפעם הכי טוב שהיה לי. הפעם שאליו אני באמת מתגעגע, זה לא סתם עוד סיפור כתיבה. זה פעם ראעשונה שאני חושב, מבין וכותב אחרי היום הזה, שאת לא אוהבת אותי, את לא רוצה אותי, את לא שמה עליי.
ואין דבר שאני רוצה חוץ מלהיות איתך עכשיו ותגידי לי שהכל בסדר, תחבקי אותי חזק ותחייכי שוב את הצחוק הרגוע והעדין הזה שלך.
תגידי לי שוב, הכל יהיה בסדר.
וכן, למרות הכל לא הצלחתי לשחרר אותך. אני יודע שאנחנו שונים ולא מתאימים אבל עדיין אני לא מצליח לשחרר אותך, חלק מהלב שלי לא באמת רוצה לשחרר אותך, לעזוב אותך. אני עדיין אוהב אותך, תמיד יאהב אותך. השמחה שלי בחיים זאת את אבל עם שמחה באה גם עצב, אני תמיד מאשים את כולם בבעיות שלי, כאילו אני לא טועה ותמיד צודק. אבל הפעם אני יודע שהבעיה היא בי, כל מה שאני עושה זה לרחם על עצמי שוב ושוב שאני יודע, את ואני לא מתאימים.
אני מצטער, אוהב מלא..