יום אהבה שמח

הייתי בן 16 כשהיא הופיעה לראשונה.
שתינו חונכנו באותה עיר קטנה.
הסתובבנו עם אותם אנשים, פשוט כי לא יכולנו למצוא טוב יותר מזה.
אבא שלה היה איננו ואימא שלה עשתה כמיטב יכולתה.
היא בתמורה השיגה קצת כסף מכמה הופעות פה ושם, לתמוך באימה.
אבל האמת היא שניסתה לברוח מהעולם שהיא חיה בו בעיקר.
לי לעומת זאת, לא היה מה להפסיד.
היא לקחה את כל מה שהיה לי להציע.
הכיסים שלי נשארו ריקים.
אבל הייתי צעיר מידי כדי להבין מה זה אומר.
נתתי לה להוביל, ולקחת אותי לאן שהיא חושבת שמתאים.
ברחנו עם כל מה שנשאר.
עישנו הרבה ואפילו עשינו קצת סמים.
ניסיתי איתה דברים בפעם הראשונה, בזכותה הבנתי מה זה מגע של אישה.
היא הראשונה שגרמה לי לחשוב שנשיקה זה כל מה שבאמת יש לי.
קעקענו את השמות שלנו על הידיים אחד של השנייה, רק כדי להראות שהיינו שם במטרה להישאר.

אבל היא לקחה את זה קשה.
אני חשבתי שזה זמני, שזה יעבור כמו כל דבר אחר.
אבל הפעם היא ארזה את הדברים שלה.
אני רק ישבתי והסתכלתי עליה, מחזיק את הבירה ביד.
היא אמרה שהכל בסדר, והיא ידעה שזה יכול לקרות.
אני לא הבנתי למה היא מתכוונת, הרי עד עכשיו אנחנו זה היה הכל.
החלפתי לחולצה ארוכה.
את הבירה שפחתי לכיור.
זה היה יום האהבה, צרוף מקרים משעשע אחרי הכל.

הייתי בן 20 כשהייתי צריך להתמודד עם החיים האמיתיים.
הייתי צריך לצאת מהבועה שלי אל החיים האכזריים.
הייתי צריך ללמוד איך להרים את עצמי מהחרא שאליו נפלתי.
הייתי צריך ללמוד איך להתמודד עם הצרות שאליהם נכנסתי.
השגתי קצת כסף מכמה הופעות פה ושם.
בדקתי את הטלפון שלי עם כל כמה בחורות שקיבלו אותי אליהן הביתה.
רק בדקתי אם להשאיר את הקעקוע, או למחוק.
אחרי הכל, יום האהבה הוא בסוף החודש הקרוב.