כמה שמים לחתונה של האקס? או – המדריך המהיר לדיכאון מוחלט ;)

אז הגיע הרגע, והראשון בחבורה מתחתן. רצה הגורל, ובמקרה זה גם החבר הראשון שלי.
זה היה יכול להיות קצת פחות נורא, אם לא הייתי מוצאת את עצמי, חודשיים קודם לכן, שיכורה ממש, מודה בפניו שבאיזה שהוא מקום אני עדיין חושבת שהוא האחד שלי. ואח"כ גם מקיאה לו באוטו.
זה היה יכול להיות קצת פחות נורא, אם לא הייתי מגלה לפני שבועיים שגם לאקס האחרון שלי, זה שחיפשנו יחד דירות למעבר משותף, זה שחשבתי שאיתו אתחתן בסוף, יש מישהי חדשה.
זה היה יכול להיות קצת פחות נורא, אם הבן אדם הנוסף היחידי שאהבתי מלבד שניהם, לא היה חוזר לארץ לביקור קצר, לדגמן זוגיות מושלמת עם הנוכחית, שמסתדרת עם חברים שלי טוב יותר ממני.
וכל זה היה לגמרי נסבל, אם היה לי מישהו להתנחם בזרועות שלו.

"One day, someone will walk into your life, and make you see why it never worked out with anyone else."