לעולם לא אעזוב אותך

It is just too late 02/08/2015 773 צפיות אין תגובות

אני מביטה בדלת, ואני מתביישת להודות בזה, אבל אני מפחדת מהרגע בו היא תיפתח, מבועטת מהאנשים שאצטרך לפגוש.
אני לא אמורה לפחד, אך לעזאזל, הם עשויים להרוס את כל חיי, לנפץ כל תקווה שנותרה בי.
הוא תופס בידי ולוחץ עליה, פעם חשבתי שזה מוזר, אך עכשיו אני מבינה שזו דרכו לומר שהוא פה ושהוא לא עוזב.
הרמתי את סנטרי ושלחתי לעברו חיוך קטן, משהו במחווה הקטנה שלו גרמה לי להרגיש שאני אמיצה מספיק בשביל לקפוץ מהאוורסט, לעזאל כל עוד ידי בידו, אין שום סיבה שאצטרך לפחד אי פעם.
"מה אם הם לא יאהבו אותי?"אני לא יודעת למה אני שואלת, אני יודעת שאני מוכנה לעשות זאת, אבל אולי אני צריכה לדעת שהוא לא רק נותן לי תקוות שווא, שהוא באמת מאמין בי.
"למי אכפת אם הם לא יאהבו אותך?" הוא שואל אותי כאילו זאת שאלה מטופשת לחלוטין, אך אני לא מבינה איך הוא לא רואה את זה, את כל הקשיים שיבואו בינינו אם הם לא יסיכמו לזה, איך זה יהפוך את כל המצב להרבה יותר מסובך ממה שזה צריך להיות.
"שום דבר לא יפריד בינינו," הוא אומר וכאשר ידו עוזבת אותע, ידי ממשיכה לחפש אותו במרחב הריק שהוא השאיר."ואפילו אם הם יתכחשו לי ויזרקו אותי מהמקום הזה, אני לעולם לא אעזוב אותך." ידיו מונחות על פניי ועיניו נעוצות ביעני, כל כולו רציני בדרך בה הוא מעולם לא היה, וזה מדאיג אותי.
"אבל זה הבית שלך." אני אומרת, יודעת שאנחנו כבר מאחרים, אך לעזאזל עם הכל הם לעולם לא יהיו יותר חשובים ממנו, חוץ מזה, אני מתחתנת איתו ולא איתם.
"את הבית שלי." הוא אומר בשקט, ואני מבינה אותו, כמישהי שמעולם לא ראתה בית כארבע קירות וגינה, אני מבינה אותו, בגלל שכל פעם שאני איתו אני מרגישה כאילו חזרתי הביתה.
אני לא אומרת עוד דבר רק מניחה את ידי על הידית ומקווה שהערב הזה יעבור מהר, אך אני לא יכולה להביא את עצמי לפתוח את הדלת ויודעת שזה עומד להיות הערב הכי ארוך בחיי.
"זה עומד להיות החלק הכי גרוע," הוא אומר ופותח את הדלת במקומי." אז פשוט אל תחשבי על זה יותר מידי." הוא אומר את זה כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם, בעוד אני עוד שניה תולשת את השיער על ראשי.
"אז על מה אני צריכה לחשוב?" אני שואלת אותו בקוצר רוח, אשר אני מצטערת עליו ברגע שעינינו נפגשות, לעזאזל, אני מקווה שיום אחד אפתח עמידות למבט הזה, בגלל שאם לא, הנישואים שלנו יהיו הרבה יותר מידי קשים.
"על החלק הכי טוב," הוא אומר וחיוכו מאיר את הרחוב החשוך."החלק בו אנחנו חיים באושר ועושר."


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך