ORNA
כל פעם שאני קוראת את זה.. אני לא מאמינה שאני זאת שכתבה את זה!!

עירומה מולו

ORNA 24/01/2016 900 צפיות תגובה אחת
כל פעם שאני קוראת את זה.. אני לא מאמינה שאני זאת שכתבה את זה!!

ישבנו אחד מול השנייה על המיטה בישיבה מזרחית. ואני כרגיל מתבכיינת לו על החבר. כבר שנה שהוא מביט בי ומקשיב. רן הוא החבר היחיד שלי שיודע עלי הכל. אני כמו עירומה לידו, אבל זה לא מרגיש ככה.
יום אחד הוא התהפך אלי כשאמרתי לו "אהבה זה חרא דבר אני אוהבת את עידו! אבל נמאס לי שהוא כבר לא שם עלי.. אני מפחדת שהוא יעזוב אותי שהוא.." אמרתי במהירות, בקול בכייני כרגיל "שתקי!" רן צעק עלי "תשתקי כבר קיבינימט. נמאס לי שאת לא שמה עלי" הוא אמר לפתע וליבי הלם, הרגשתי שהוא כל כך צודק. כל הזמן רק הבעיות שלי ואני. ומה איתו מה עם הבעיות שלו הקשבתי לקולו ושתקתי. פעם ראשונה שאני שותקת לידו. "כל יום את בוכה עידו ככה ועידו ככה.. את חייבת לשמוע להקשיב ולהפנים עידו לא אוהב אותך!" הוא אמר ליבי דפק ואיים לצאת ממקומו. עיניי נפקחו ודמעות פרצו החוצה. שפתי יבבו ולא אמרו מילה ישבתי שם קפואה במקומי. לא זזה ולא נושמת. "את צריכה גבר שכן אוהב אותך שכן ישים לב אלייך אבל את כל כך עיוורת.. את כל כך עיוורת לאהבה שלך שאת לא שמה כבר על אף אחד" אמר רן. לא העזתי לפתוח את שפתי "את אוהבת את הגברים האלה שיעשו ממך סמרטוט, את אוהבת את האלה שלא מחזירים אהבה בחזרה, את האלה שיבגדו בך, שלא שמים אלייך. ועידו הוא אחד שהולך עם כולן, את בעצמך אמרת פעם אחת שהוא אחד כזה.. ואני, עדיין לא מבין מה את עושה איתו" המשיך רן והדמעות המשיכו לרדת בלי הפסקה. הוא כל כך צודק אני עיוורת. עיוורת לאהבה שלא קיימת. עיוורת לאהבה של עצמי ואני בעצמי לא יודעת למה אני ממשיכה להיות עם עידו. "עידו הוא גבר ש.." אמרתי בקול צרוד ורועד מבכי "הוא גבר שיש לו ביטחון גבוה, גבר מושך, גבר חזק ושרירי, גבר שיוריד עבורי את הכוכבים והירח אם צריך" אמרתי "נו?" שאל רן "נו הוא כבר הוריד לך את הכוכבים והירח?? ועם הוא מושך כמו שאת מספרת? למה את משקרת לעצמך?" שאל שוב "למה את משקרת לעצמך שאת אוהבת אותו ואת לא!" אמר רן בקול בטוח בעצמו. "אה כן גאון!" עניתי "אהבה זה לא סתם מילה עבורי. אהבה זה דבר גדול ששני אנשים מקריבים את הלב שלהם בשביל השני. באהבה יש מלא מכשולים ודרכים מפוטלים, באהבה צריך אמון" אמרתי מביטה בעיניו מלאת ביטחון. "אהבה בשבילי זה קודם כל הקרבה.. הקשבה. שני הצדדים צריכים להקריב ולא אחד. שני הצדדים צריכים לאהוב ולא אחד. שני הצדדים צריכים לתת אמון ולא. הצלך אין אמון לא מצד שלך ולא מהצד של עידו" אמר רן והביט בעיניי. ואני רק רציתי לצרוח שהוא כל כך צודק. אין לי אמונה לעידו והוא לא בי. רק אני אולי אוהבת אותו, והוא לא אותי, אז למה אני ממשיכה להיות איתו ולא עם האיש שאכפתי אלי כל כך ואולי כן.. כן אוהב אותי.. "יש לי שאלה?" אמרתי וקטעתי את השקט ששרר בחדר "כן?" ענה רן. לא הסתפקתי בלשאול, אז רכנתי לעברו כשהייתי קרובה לפניו ושפתי נגעו בשפתיו, שאלתי אותו את השאלה. אבל לא באמירה אלה בנשיקה!.. והפעם הרגשתי, הרגשתי שאני עירומה מולו..


תגובות (1)

סוחף וכתיבה מרשימה :)

24/01/2016 18:14
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך