ריח וורדים

לאהוב קשה זה קשה,
פחד מהיום האחרון שיבוא ויבוא.
סובלת מאושרת הכל בבת אחת.

פרק 1.
צרפת, רחובות שקטים,
מתהלכת במעיל ארוך שחור ומבריק.
ידיו שלובות בשלי האצבעות ארוכות וחמות.
מרגיש שלם מרגיש קרוב הולכים כך שנינו לבר הקרוב
לכוס יין לבן רענן
להתחמם ולהביט בעיניו בחיוך העדין שעל שפתיו,
מחייכת גם אני כשמעביר את אגודלו על שפתיי או כמה טוב שאין לאן למהר, ואין ממה להילחץ. על במה קטנה ומוארת מנגן על הפסנתר אדם זר
יושב שפוף וראשו זז צד לצד
לפני תנועות גופו ניתן להבין שהוא מנגן מכל הלב אולי חושב על אהובתו, אולי זו רק המוסיקה שחודרת לתוכו.
אנו מרגישה את האוויר הקריר שבחוץ, דרך פתח החלון הצר שלידי ושמחה שאני כאן.
"יקירי" אומרת לו .
" שנמשיך"?
הוא מחייך ומהנהן, מושיט לי את ידו ומתרומם.
שלובי יידים הולכים על מרצפות האבנים החלקלקות, נגינתו של הפסנתרן עוד נשמעות
ברקע, או שזה רק זיכורוני המטעה בי, זה היה כל כך יפה
אני מסתכלת על אהובי מהצד, מעילו ארוך כחול נייבי עם משבצות, כמעט תואם לשלי.
ושיערו בהיר דל מתנופף לקול הרוח השורקת .
אני עוצרת אותנו רוצה להביט רגע בפניו.
מלטפת את לחיו . עורי שחום ובולט על פניו, ועיניו ירוקות זורחות לעומת עיניי הכהות שלי,
אנחנו כל כך שונים.
שפתיו יפות מתמיד
הוא מביט בי רציני.
לא מדבר הרבה כמעט וחובב שתיקות
נותן לי לחדור אליו לראות להרגיש את כל סודותיו.
כאילו אומר לי איני מסתיר ממך דבר .
עם המגע עפים ניצוצות.
מה היא אהבה שאלתי פעם