תחושה אישית.
עכשיו כבר ערב, כולם חוזרים לבתיהם, ילדים קטנים מפהקים וחלקם כבר רדומים.
ואני נשאר לבד, יושב לי בתחנת הרכבת וחושב לעצמי, ולפתע אני רואה ילדה קטנה בשמלה ורודה, היא לבד, אף אחד לא עוזר לה.
פניתי לכיוון הילדה הקטנה ואמרתי לה "מה ילדה קטנה כמוך עושה במקום כזה?" וזו לא ענתה, רק התשייבה בספסל ברציף ושרה לעצמה שיר.
לאחד כמה דקות של מחשבה התיישבתי לידה, והפעם היא דיברה "קוראים לי מישל, אני נוסעת ברכבת לבד כי איבדתי את המשפחה שלי." לחשה ושבה לשיר לעצמה, השיר היה מוכר לי מילדותי אך אין זה אפשרי, זהו שיר בצרפתית שאימי חיברה במיוחד בשבילי, לא כך?
הרכבת הגיעה ואני והילדה הקטנה נכנסנו לתוכה, הילדה הקטנה התיישבה לצידי ושאלה אותי לאן אני נוסע, עניתי לה שאני נוסע לבית הוריי והיא סיפרה לי שהיא נוסעת לבית המאמץ שלה. חייכתי חצי חיוך ונתתי לה את מספר הפלאפון שלי, כדי שתוכל להתקשר אם יהיה לה רע.
הילדה הקטנה ירדה בתחנה שלי והמשיכה איתי את כל הדרך, ואז הבנתי, שהוריי הם אלו שאימצו את הילדה הקטנה, אחזתי בידה והגענו ביחד לביתם של הוריי.
"הו, אני רואה שכבר הכרת את מישל, היא ילדה מקסימה לא כך?" חייכה אימי וחבקה את הקטנה
היא מזגה לה מרק לצלחת ולקחה אותי לשיחה איתה, כנראה על הילדה.
"לפני 6 שנים הייתה לך חברה, קראו לה רוז, זוכר?" אמרה וליטפה את ידי "כן, אני זוכר" אמרתי באי נוחות "רוז נפטרה, לפני שנה בערך. זאת הילדה שלה, היא שאלה אם תוכל לשמור עליה."
"אני אשמח אבל, למה דווקא אני?" אימי חשבה לרגע ואז ענתה "אחריי שנפרדתם, רוז נכנסה להריון ממישהו, הילדה בעצם השלימה לה את העובדה שאתם לא ביחד יותר, והיא רצה שאתה תגדל אותה"
לקחתי את מישל על הידיים לביתי, נתתי לה נשיקת לילה טוב ולחשתי לה "הכל בסדר מישלי, אבא פה."
תגובות (2)
לא מחבבת תיאורים?
צר לי לומר, אבל חייבים להיות תיאורים מינימליים. אני מבינה שלעיתים יש תיאורים ארוכים ומייגעים, אבל אלו התיאורים שלך. את יכולה לדאוג שהם לא יהיו כאלה.
ובכלל, בימינו, איזו ילדה שפויה לוקחת מספר טלפון מזר מבוגר ממנה? אני חושבת שאם ילד הולך למבוגר ומבקש ממנו משהו כמו לנסוע איתו או משהו המבוגר עצמו יגיד לו "ילד, אתה שפוי? אני יכול להיות פדופיל!"
והקטע שההורים שלו מאמצים אתה הילדה ובמקרה זו הבת שלו, קצת קיטשי. לא הגיוני. ברגע שהיא ענתה לו שהיא נוסעת לבית המאמץ שלה – הכל התברר. ובכלל, אני מאמינה שהורים שמאמצים ילד מספרים לילדים הפרטיים שלהם, לא?
לא יודעת, אבל כל הקטע הזה קצת לא הסתדר לי במוח.
אוף, תחשבי שניה על קטע של ילדה יתומה שנוסעת למשפחה מאמצת. בדר"כ ילדים מאומצים לא מחבבים את המשפחות המאמצות, הוא רק הציע לעזור לה במקרה ויקרה משהו, לא הייתה רמיזה פדופילית או משהו בסגנון.
תיאורים בסיפור קצר מאוד מיותרים מבחינתי!! כשאכתוב סיפור ארוך את תראי את ההבדל.
זאת לא הבת שלו, היא הבת שלו רק בתחשובה של האקסית שלו, ובדר"כ רק בגיל מאוחר מודיעים לילד.
אין לי שום קטע לסדר במוח סיפור אני כותבת רגשות ומה שבדמיון שלי אני לא מצפה שהכל יתסדר לא תמיד הכל הגיוני ולא תמיד הכל כ"כ פשוט.
בכל מקרה, זו דעתי.