סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 5

עונה שנייה פרק 5 :)

– " את יודעת מה , נימאס לי " אמרתי למאי בהפסקה.
היא הסתכלה עלי בפרסוף של 'מה?'
– " נימאס לי להמשיך לחשוב על אלירן , נימאס לי לצפות לסוף טוב מכל הסיפור שלנו "
" את יודעת שאני חולה על אלירן , אבל בקשר שלכם.. היה טוב וטוב שהיה " היא אמרה.
– " נכון. נימאס לי להיזכר בכל מה שעברנו ולבכות כל לילה מחדש! "
" לא הגיע הזמן למצוא מישהו חדש תולתול ? " היא שאלה אותי בזהירות.
– " כדי שגם הוא יבקש הפסקה ? "
" אל תכלילי את כולם בגלל בן אחד שפגע בך " היא אמרה.
– " אני לא מכלילה , אני פשוט יודעת שכולם אותו דבר.. הם בנויים מאותו חומר כולם!! " אמרתי.
" אני בעד שתנסי עם מישהו חדש , מכל דבר אפשר להיפגע.. גם כשאת חוצה את הכביש את יכולה ללכת ולהיפגע , אז לא תחצי כבישים ? " היא שאלה.
– " אבל אני חושבת אם הוא עדיין אוהב , אם הוא לא וויתר.. אני מרגישה מחויבות כלפיו ,
אני מרגישה שייכת לו! " אמרתי.
" תאמיני לי שאם הוא עדיין היה רוצה להחזיר אותך אליו , הוא היה הופך את העולם ומשיג אותך מחדש..
אבל הוא לא עושה עם זה כלום , אולי בכלל גם יש לו מישהי חדשה ? " היא אמרה.
' אולי בכלל יש לו מישהי חדשה.. ' המשפט ששבר את הקרח..
זה המחשבה שהכי מפחידה אותי בעולם , שהוא ימצא מישהי חדשה..יותר טובה ממני ,
שתשכיח לו אותי ואת כל מה שעברנו…
– " אני יודעת שהוא לא ישאר רווק לנצח אבל.. " עצרתי , לא הצלחתי לבטא את עצמי.
" אבל את לא יודעת אם לוותר או להילחם חזק יותר.. " היא אמרה.
קראה לי את המחשבות , היא אמרה בדיוק מה שלא הצלחתי להסביר במילים.
– " בדיוק! אני לא יודעת מה לעשות.. " אמרתי.
בדיוק היה צלצול , שיעור לשון.
– " אני משתחררת , תגידי למורה שלא הרגשתי טוב " אמרתי למאי.
" תשארי , זה במילא שעתיים אחרונות "
– " אני בכל מקרה לא אהיה מרוכזת , חבל על הזמן שאני אחמם תכיסא " אמרתי.
" איך שבאלך , דברי איתי " היא אמרה והלכה.
יצאתי מהשער , למזלי השומר לא היה בשער , פחות שקרים.
הלכתי לשבת בתחנה וחיכיתי לקו , רציתי להגיע מהר הביתה ובאוטובוס שתי תחנות ואני בבית.
" עבר כבר קו ? " איזה אחד שאל אותי שנייה לפני שהגעתי לתחנה.
– " הרגע הגעתי " אמרתי.
" אז מה את שווה ? " הוא אמר בציניות.
– " לענות לך ימכוער ? "
" העדשות נבלעו לך בעיניים ? " הוא שאל.
– " המצחיק שלך ניבלע לך מתחת לאדמה ? "
" הלך להציל את המצחיק שלך "
– " נחמד מצידו " אמרתי בציניות.
" אני מקווה שאני לא אצטרך לשבת לידך עוד הרבה " הוא אמר והתיישב לידי.
– " אתה יכול גם ללכת , אני אשלח לך הודעה שהאוטובוס יבוא " אמרתי בציניות.
" זה רק אני או שהרגע ניסית להוציא את המספר שלי בעקיפין ? " הוא שאל וקיווץ גבות.
– " רק אתה.. " אמרתי וגילגלתי עיניים.
" זאת הייתה הנאה קצרה אבל אל תשכחי שזאת עדיין הייתה הנאה בשבילך " הוא אמר כשהאוטובוס בא.
לא התייחסתי אליו וקמתי מהספסל.
– " לא לימדו אותך שהבנות קודם ? " שאלתי כשהוא ניסה לעלות לפניי.
" אני ניראה לך כמו אחד שמציית לחוקים ? "
– " אמ.. האמת שכן " אמרתי בקול מזלזל כשעליתי לפניו.
האוטובוס היה עמוס , היה רק ספסל אחד פנוי. התיישבתי ושמתי את התיק במושב לידי.
הוא נעמד לידי וסימן לי להזיז את התיק.
– " התגעגעת ? " שאלתי.
" זה המושב היחיד שריק אז.. כשאין ברירה אין ברירה " הוא אמר והתיישב.
– " זוז " אמרתי.
" מה ? " הוא שאל לא מבין.
– " אני יורדת טמבל "
" עלית בשביל שתי תחנות ?? " הוא שאל.
– " בעיקרון כן " אמרתי.
" תהיי בריאה מה אני אגיד לך " הוא אמר וזז.
– " זאת הייתה הנאה קצרה אבל אל תשכח שזאת עדיין הייתה הנאה בשבילך " צחקתי וירדתי מהאוטובוס.
הגעתי הביתה.. שכחתי בכלל שאין לי מצב רוח , המצב רוח קפץ לי בשנייה.
עליתי לחדר והלכתי לישון , חבל שאני אתחיל להיזכר וירד לי שוב המצב רוח מחדש.
זה לא קורה הרבה שיש לי מצב רוח בזמן האחרון , ושזה קורה.. צריך לשמור עליו.