סיפורי ערסים – מתנאל & רוני ~ פרק 6 ~

~ נקודת מבט של אלירן ~
נכנסנו לבית.
אני ובת אל, אלא מה?
פתאום אני קולט על הספה את רוני ומתנאל, היא ישנה בין זרועותיו.
איך הוא מעז?!
הרגשתי זרמים של כעס בכול הגוף שלי.
ככה הוא מחבק את אחותי הקטנה?!?!
הלכתי לעברו והזזתי אותו מרוני במהירות.
שלא יגע באהבה שלי!!!
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעקתי עליו.
הוא נשאר אדיש המניאק!
לפתע ראיתי שרוני מתחילה להתעורר לאט לאט, ומביטה בנו כלא מבינה על מה המהומה.
על מה המהומה פוסטמה? על זה שאת לא חושבת נכון.
"רוני תעלי לחדר שלך." סיננתי לעברה בכעס.
מבטה הפך מפוחד מעט, היא השפילה מבטה.
"לא." אמרה לבסוף.
"מה אמרת?!?!" צעקתי עליה בכעס, הדמעות החלו להצטבר בעיניה.
כמה שאני מפגר!!
גרמתי לחיימשלי לבכות.. לאחותי הקטנה והיפה..
~ נקודת מבט של מתנאל ~
ראיתי את העיניים של רוני מתמלאות דמעות, והרגשתי דקירה בלב.
אלירן הזין הזה, מה הוא גורם לדבר היפה הזה לבכות?!
"אני לא מבינה למה אתה כועס…" היא מלמלה מבעד לדמעות, בקול שבור ורועד מעט.
רציתי רק לחבק אותה ולהגיד לה שלא קרה כלום.
דיי מתנאל, ממתי אתה כזה כוסית?!
"כי מתנאל הוא חבר קרוב שלי ואת אחותי!! זה לא אמור להכעיס אותי ראבק?!" הוא צעק עליה שוב, והדמעות שבעיניה פרצו את הסכר והחלו לזלוג על לחייה ללא הפסקה.
כוסראבק!
"זה לא שאתה טהור אלירן! אתה פאקינג מזדיין עם החברה הכי טובה שלי! ואני שתקתי לך על זה!" צעקה עליו בחזרה , הדמעות לא מפסיקות לזלוג על לחייה.
תכלס.. הילדה צודקת.
"וזה לא שאני מתנאל עשינו משהו אסור! הוא חיבק אותי! הוא רק פאקינג חיבק אותי!" היא צעקה עליו שוב, והלב שלי נקרע.
רציתי לחבק אותה, רציתי עכשיו על המקום לתפוס אותה לתנשק אותה עד שייגמר לנו האוויר.
דיי כבר מתנאל!
אתה כזה ילד זין וקוקסינל.
רוני היא גמדה מכוערת ומפונקת.
סוף.
אלירן התקרב לחבק אותה, אך היא דחפה אותו ורצה לחדרה, בעוד בת אל מביטה במתרחש בשקט מבלי לעשות דבר, ידה שלובה בידו של אלירן.
"אתה חתיכת הומו." אמרתי ויצאתי מהבית שלו.
עליתי על האופנוע ונסעתי הביתה. לא מפסיק לדאוג לרוני הקטנה והשבורה שלי…
~ נקודת מבט של רוני ~
שכבתי במיטה, ראשי קבור בכרית והדמעות מרטיבות אותה.
מה עשיתי לו?
אני לא מבינה, זה לא שהתנשקתי איתו.
והוא שוכב עם בת אל ועוד יש לו טענות!
דרישות!
תלונות!
חושב אני כומר מזורגג שאשמע את כל התלונות שלו.
הוא דפק על דלת חדרי, אבל לא.
הפעם אני לא אסלח בשניה הראשונה שהוא יסתכל לעיניים שלי ויגיד שהוא מצטער.
"אני מצטער רוני… אני יודע שלא היה בניכם כלום… בבקשה, צאי החוצה ונדבר. את הכול בשבילי, את אחותי הקטנה. אני רק דואג לך." הוא אמר.
נאנחתי אנחת ייאוש.
והנה שוב אני נשברת ויוצאת אליו.
קמתי מהמיטה, מנגבת את הדמעות בגב כף ידי ופותחת את דלת חדרי.
"מה אתה רוצה?" תקפתי.
הוא משך אותי לחיבוק ארוך וחם.
חיבוק של אח גדול.
~נקודת מבט של אלירן~
חיבקתי אותה.
"אני מצטער יפה שלי…" מלמלתי ונשקתי לשיערה.
הרי היא כל החיים שלי הילדה הזאת, היא הדבר היחיד שנשאר לי בעולם הזה.
אני היחיד שיכול לשמור עליה מכל הרע שיש בעולם.
וזה מה שאני עושה, ואעשה תמיד.
ראיתי שהיא שוב התחילה לבכות, ונשבע שרציתי להרוג את עצמי.
"אני מצטער…" לחשתי כשראשי קבור בשיערה.
ראבק הילדה הזאת מוציאה ממני רכרוכיות שלא ידעתי שיש בי.
"אתה מטומטם." לפתע היא אמרה, בעוד ראשה קבור בחזי.
ואיי זאתי לא יודעת לשמור על הפה שלה.
למרות כל החוצפה הזאת שיש בה, אין עליה, והיא הבן אדם שמחזיק אותי בעולם הזה.