אני עדיין בהיי מהסיפור הזה.
בעצם, תמיד אני לא אהבתי את פרקי 2 שלי, כי תמיד עשיתי ש:
- פרק אחד, מגלים איזושהי תגלית מפתיעה.
- פרק שני, דוחפים המון דמויות שלפתע מצטרפות לעלילה.
והכול, וזה היה מאוד מאכזב מבחינתי. עכשיו ידעתי שצריך
לעשות את זה רגוע ואיטי.

מארי \\ פרק 2

11/02/2012 893 צפיות אין תגובות
אני עדיין בהיי מהסיפור הזה.
בעצם, תמיד אני לא אהבתי את פרקי 2 שלי, כי תמיד עשיתי ש:
- פרק אחד, מגלים איזושהי תגלית מפתיעה.
- פרק שני, דוחפים המון דמויות שלפתע מצטרפות לעלילה.
והכול, וזה היה מאוד מאכזב מבחינתי. עכשיו ידעתי שצריך
לעשות את זה רגוע ואיטי.

לאחר שג'ון פתח את הדלת, משב רוח קריר
ומקובע שלא הכירו לפני-כן עבר דרכם
והשתחרר לאוויר החוץ. פקידת קבלה
מטופחת ומסודרת אם חליפה לבנה
ומתחתיה חולצה סגולה, והתג הסגול
עם המסגרת הזהובה האותיות המבריקות
מזהב גם הן, הבריק באור מנורות הפלורסנט
הקרותשניצבו בתקרת החדר.
הכיתוב היה "DonPrestige", שהיה זהה
לכיתוב הגדול והאימתני בצבע סגול-בהיר
ומסגרת זהובה ונוצצת. "שלום," התחיל
ג'ון לומר וחייך את החיוך האמיתי והרך
ביותר שהיה מסוגל. הפקידה
שלחה לעברם מבט מקפיא, אפילו יותר ממשב הרוח שהרגישו בהתחלה.
היו לה עיניים כהות מאוד, והיא סידרה ערמת ניירות שניצבה על שולחנה.
"אין לנו ממתקים בשבילכם, ליל כל הקדושים עבר ממזמן. וגם התחפושות
שלכם לא הכי מושקעות." היא אמרה בזלזול והביטה בבגדיהם המרופטים.
"א..א..בל.." התחילה מארי למלמל. היא ידעה שאם היא לא תכנס לכאן
היא ישר תלך למשפחתה בחזרה, אבל היא גם ידעה שאין זה אפשרי.
ג'ון התקרב לדלפק החדשני והמבריק בצבע שמנת, "ברוס ואשתו אנג'ילנה
שלחו אותה. אני בטוח שקיבלת התראה בנושא." הוא אמר בתחושת חוסר
ביטחון. "אני אבדוק את זה," אמר הפקידה שהביעה כעס בדבריה, כאילו
שמנסים לעבוד עליה, וכאילו שעוד רגע הם עומדים לברוח בצחקוקים. היא
הייתה מנוסה בדברים האלה. היא הקלידה דברים במחשב; מכונה שנראתה
זרה לחלוטין לג'ון ולמארי, והם ראו אותה בתור "התעללות ללא תועלת
בבעלי חיים" וגם "צורה לא הגיונית בכלל שהם הרכיבו כנראה מבד מתוח
היטב". על פניה של הפקידה עלה חיוך שטני, "מצטערת, לא כתוב אצלי
שום דבר שכזה." ג'ון הסתער לעברה. "זה לא יכול להיות!" הוא אמר
בסמכותיות. "אני מבקש, תוכלי לבצע בדיקה חוזרת?" הוא שאל, והיא
הזעיפה פנים. "אני אבדוק עם צוות ההנהלה מה דעתם בנושא" היא השיבה
והרימה את הטלפון השחור המשרדי שניצב על הדלפק. הם שמעו קול
קטן צועק מהצד השני, "בוודאי! איך יכולת לזלזל בבקשה שלהם?! אלו
ברוס ואנג'לינה! כמובן! עוד מתחילת השנה שעברה! כן-" מכאן הקול דעך
ודעך, אבל חיוך קטן עלה על פניה של מארי והיא הביטה בג'ון. "כן,
כן..להתראות." אמרה הפקידה מהצד הנוכחי של הטלפון והחזירה אותו
למקומו. היא קמה ממקומה, דבר שנראה מאוד מיוחד בעני אחרים –
הרי בדרך כלל פקידה לא זזה מקומה – בעיניהם של ג'ון ומארי זה נראה
כמו סמל של כבוד. היא הובילה את מארי ללובי, שהיה חדר גדול, לבן
ומסודר משראתה אי-פעם, אם כיסאות-נוח מרופדים בכריות בצבעי
סגול וזהב. היא ראתה ילדה בגילה יושבת על אחד מהכיסאות, שותה
תה ומתרווחת, ומארי חייכה אליה. הילדה החמיצה פנים ושתתה
במרירות את התה שלה. לאחר מכן היא הטיחה את הספל על השולחן-
קפה שהונח ליד בחוזקה רבה. הפקידה הביאה למארי את המפתח
לחדר שלה, ואלונים שכתובים בהם עובדות או פרסומות על השהייה
במקום. מארי עקבה אחרי הוראות ההגעה לחדרים שצירפה הפקידה,
עלתה במעלית ומצאה את החדר שלה. אבל אז…


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך