סיפור הנפילה שלי – חלק א- פרק ו'

ו
כן, כעת אפשר להתחיל/להמשיך. אז איפה היינו? מיד אחרי שיצאתי ממרכז הטניס בהדר יוסף. המשכתי לרכוב על הכביש שהוא החניון, בזהירות רבה, כי לפעמים מכוניות יוצאות ברברס והם לא ייראו אותי או שאני לא אראה אותם. עדיף לנקוט משנה זהירות באיזור הזה. לפעמים אני בכל זאת מסתכן וממשיך עד קצה החניון. עליתי על המדרכה שמול המרכז האולימפי ומשם המשכתי לשביל האופניים. בגלל שבונים ליד הגשר להולכי הרגל, יש סיבוב מאוד חד ולכן צריך לנקוט משנה זהירות. האטתי מאוד כששמתי לב שיש קצת רטיבות על המסלול, אבל השמיים היו נקיים מעננים. רק התחילו רוחות מוזרות כאלה, חמות וקרות בו-זמנית. זה מתכון לסופת רעמים. אבל בינתיים הכל בסדר. התוכנית יכולה להמשיך. אעשה רק שני סיבובים ב"גבעת ההופעות", כי נראה שבאמת משהו מתקרב. אבל אלה יהיו סיבובים מהירים מאוד. חייב לפצות על אובדן הכושר. אולי אפילו אשבור שיא. זה קורה לי הרבה, שדווקא מתוך זה שיש איזה אילוץ, אני מצליח להוציא מעצמי הרבה יותר. גם בספורט וגם בחיים. כמו בכל מה שהיה בתחילת ההליכים, שהגעתי לבד לבית משפט העליון והתגברתי על כל הפחדים והחרדות. לא, לא באמת. אף פעם אני לא באמת להתגבר. אבל אני יודע לתעל, אני יודע לתעל את האנרגיות של הפחד למשהו טוב. במקרה הזה, לדיווש נמרץ יותר, לנחישות. טוב, התחילו קצת טיפות. זה לא צריך למנוע ממני. גם הרוח מתחזקת, אבל גם זה לא צריך למנוע ממני. להיפך. הרוח היא גבית והיא תגרום לתוצאה אפילו יותר טובה. אני יכול עם הרוח הזאת לעשות שיא שלעולם לא אשבור. אבל בעצם, שיאים מהסוג הזה הם הכי מבאסים. הם נותנים לך תחושה טובה, ברגע שאתה מגלה שעשית שיא, אבל ייסורים קשים, כבמשך חודשים ואף שנים, אתה מנסה לשבור את השיא, אבל אפילו לא מתקרב לזה. כן, התחילו להיות נסיבות מיוחדות. העננים התרבו, הרוחות התחזקו והטפטוף התחזק. במרחק נשמעו רעמים. הידקתי טוב את הקסדה. הייתי ביישורת שסמוכה למימדיון, שם אפשר להגיע למהירות הכי גבוהה, אבל בדרך כלל הרוח הנגדית לא מאפשרת זאת. הפעם הרוח הייתה גבית. אולי שני סיבובים זה יותר מידי. אבל סיבוב אחד זה בהחלט אפשרי. אני רק צריך שהתנאים יישארו כפי שהם. ודאי הענן יחלוף עוד מעט. זה כמו שהיה במגרשי הטניס לפני שהגעתי לשם. קצת גשם שיפסיק כמו שהגיע. אבל הרוחות בכל זאת המשיכו להתחזק. טיפות הגשם נראו היטב מבעד לאור המנורות. גם הנקודות על מסלול האופניים, התחברו להן זו לזו ויצרו רצף. משהו בכל זאת קורה. נוותר. פשוט נמשיך הבייתה.