סיפור אהבה בהמשכים

הכל התחיל ככה :
'תלמידים יקרים, הוא בא מהודו בבקשה תיהיו נחמדים' המורה אמרה.
ואז הוא נכנס .. הוא נראה דווקא די נחמד אבל זה בית ספר של עשירים והוא לא כל כך כזה ..
הוא היה חמוד, היו לו עיניים חומות ושיער בלונדיני קצר .. ראיתי את המבטים של כולם בכיתה, וראיתי שהוא גם ראה אותם ,המבטים האלה אמרו הכול,הם אמרו "אתה לא הולך להתקרב אלינו",הכיתה שלי(כולל אני) הם כיתה של סנובים, כולם עשירים מפונקים שלא מתחשבים באף אחד.
אני יודעת שאני מגעילה אבל אני יודעת שאם אני יפסיק להיות כזו כבר אף אחד לא יתייחס אליי .. לאף אחד לא יהיה באמת אכפת ממני . .
בשיעור, כולם זרקו עליו ניירות ופתקים ..
כולם היו רעים אליו רק כי הוא לא היה מוקף בתכשיטים ובמותגים.
"שיעורי בית" המורה אמרה בסוף השיעור.
"לאאאא" כל הכיתה השמיעה קול אחד ביחד.
"לשבוע הבא ביום חמישי אתם צריכים להכין עבודה על האיסלאם,זה בזוגות אז תתחלקו לבד, אני סומכת עליכם שתהיו נחמדים לסאם" היא אמרה בנוקשות.
כולם דפקו פרצופים חמוצים ורק אני .. רק אני חשבתי איך אפשר להיות אליו כאלה מגעילים.
"מיילי" שמעתי את איימי קוראת לי.
"כן" השבתי לה.
"מה כן? " .
"נו,תשאלי את השאלה".
שתינו צחקנו,כל כך הבנו אחת את השנייה, איימי הייתה החברה היחידה שבאמת אהבתי, היא הייתה מבינה אותי באמת .. יודעת מתי טוב לי ומתי רע לי .
כשחזרתי הביתה חשבתי עליו, חשבתי על מה שהוא עובר, כל כך רציתי לספר את זה למישהו אבל בעניין הזה אני לא יכולה לסמוך אפילו על איימי .
הלכתי לחדר שלי ופתחתי את המגירה כדי לקחת את היומן הסודי שלי..
"יומני היקר, היום בא אלינו ילד חדש,קוראים לו סאם .. הוא דווקא די חתיך.
מסכן, כבר הגיע וכולם התחילו להתנפל עליו.
אני לא מבינה את הקטע הזה, של המקובלים הסנובים .. למה אני צריכה להיות רעה לאנשים כדי שיהיו לי חברים ? חבל שהיום זה מה שצריך לעשות כדי להשתלב בחברה, אני כל כך רוצה חבר אמיתי, שיבין אותי .. שידע מי אני ..שייראה מעבר לנערה המפונקת כשהוא רואה אותי .
ג'וש לא מבין אותי, הוא פשוט לא מבין אותי, אני חושבת שהוא איתי רק כדי להיות מקובל(ברור, כמו כל הזוגות בכיתה), אני רוצה לזרוק אותו אבל אני אצא מגעילה, נחמד שלזה יש חשיבות לפחות .
טוב, אני הולכת לישון,אוהבת .. מיילי".
החלטתי שאני הולכת להיות נחמדה ומחר הולכת להתחיל שיחה עם סאם,
יום למחרת הגעתי לכיתה, חיפשתי את סאם והוא לא הגיע, ידעתי שהוא יאחר.
בשיעור היסטוריה המורה שלנו צעקה עלינו, נחשו מה הסיבה : סאם .
"אתם לא מבינים שהוא חדש ? קשה לו להסתגל ואתם כבר צוחקים עליו, מה הוא עשה לכם..
סאם לא הגיע היום,כי הוא לא רצה להיפגע ..עכשיו מי מתנדב להיות עם סאם בעבודה?"
אף אחד לא הרים יד, כל כך רציתי .. כל כך התחשק לי להיות טובה, אבל לא .. לא ידעתי למה,
הלב אמר להרים אבל המוח אמר שלא, וזאת הייתה טעות נוראית, לא הקשבתי ללב שלי .וכשאתה לא מקשיב ללב שלך, הגורל מתערב.
"אז אני אצוות צוותים חדשים, ושאף אחד לא יתלונן,אנה עם דנה .. ג'וש עם מייגן" מייגן חייכה, היא כל הזמן ניסתה ל'גנוב' לי אותו ..
שמעתי את השמות עוברים וחיכיתי לשם שלי, ואז זה הגיע "ומיילי עם סאם,אל תתלונני".
את האמת ? הרגשתי סוג של הקלה, שלמרות הכול יש לו עם מי להיות .
סאם נכנס לכיתה "כנס ושב" המורה אמרה לו, היה שקט בכיתה .. שקט של מבוכה, של השפלה .
בסוף השיעור באתי אליו ואמרתי לו :
"אנחנו אמורים לעשות עבודה ביחד"
הוא חייך,אני עד היום לא יודעת למה, אולי כי הוא באמת ראה אותי כמו שאני, נחמדה .. ולא מפונקת .
"אני אבוא אלייך מחר בשלוש וחצי זה בסדר ?" הוא אמר עם סומק בלחיים.
"כן" חייכתי אליו.