mystory13
אני רוצה להקדיש לכם את השיר הזה, לכל מי שקורא את הסיפור, נהנה ומגיב.
אני אוהבת אתכם כל כך וכמו בשיר, כשאני לא באתר או לא קוראת את התגובות שלכם או מדברת איתכם, הלב שלי נשבר.. 3>

https://www.youtube.com/watch?v=0G3_kG5FFfQ

סיפור אהבה צבאי-פרק 33

mystory13 06/10/2013 1201 צפיות 9 תגובות
אני רוצה להקדיש לכם את השיר הזה, לכל מי שקורא את הסיפור, נהנה ומגיב.
אני אוהבת אתכם כל כך וכמו בשיר, כשאני לא באתר או לא קוראת את התגובות שלכם או מדברת איתכם, הלב שלי נשבר.. 3>

https://www.youtube.com/watch?v=0G3_kG5FFfQ

תקראו בסוף את ה-רציתי להוסיף, כי זה חשוב!!

ישבתי על מפתן דלת הפלדה שבכניסה למקלט, הרוח היבשה של אחר הצהריים היכתה בפניי והעיפה את שערי אחורה.
יום שלם לא אכלתי, פשוט לא היה לי תיאבון.. אולי בגלל ליאם.
ברטה אומרת שירדתי נורא במשקל.
חבקתי את הברכיים שלי אל החזה וטמנתי את הראש בידיים, המצב יכול להיות יותר גרוע? שאלתי את עצמי לפתע.
יכולתי להבחין באנשים שהתקדמו במעלה הרחוב אבל לא זיהיתי אותם, רק כשהתקרבו הבנתי שהם לבושים מדים, ומישהו הולך מקדימה להם, דניאל.
הרגשתי צביטה חזקה בלב כשראיתי כמה הם מלוכלכים באפר ואבק, אבל לא רציתי שהוא יראה אותי. אם אני יכולה להתחמק, עדיף ככה.
נכנסתי למסדרון הארוך שהוביל למדרגות של המקלט, סגרתי אחריי את הדלת וירדתי במהירות למטה.
העיניים שלי צרבו כשנחשפתי לאור החזק למטה, בשונה מהמסדרון והמדרגות, ברטה התעקשה שתמיד יהיה מואר במקלט.
לא התייחסתי אל לוסי שניסתה לדבר איתי כשהגעתי, פשוט רצתי בטיל לחדר וטרקתי אחריי את דלת העץ הישנה.
התיישבתי על המיטה ובחנתי את הידיים שלי, עדיין משופשפות.. מסתבר שיש לי אלרגיה מוזרה למזג אוויר באזור שגורמת לידיים שלי להשתפשף וזה ממש כואב..
שמעתי חריקה צורמת מהחדר הראשי ומיהרתי לתפוס ספר ולהעמיד פנים שאני שקועה בקריאה.
לא הרבה אחרי מישהו דפק על הדלת שלי, "כן" מלמלתי.
הדלת נפתחה בשקט ובפתח עמד דניאל.
מלוכלך באבק, חול ובוץ, המגפיים שלו נקרעו מאחור והוא נראה משום-מה רזה יותר..
הוא לא חייך ולא דיבר, כאילו חיכה לי.
הרמתי את העיניים מהספר לשנייה, "מה אתה עושה פה?" שאלתי בטון שקט.
הוא הרהר לרגע ואז ענה, "ברטה לא נתנה לך את המכתב?"
"נתנה" לחשתי והעברתי עמוד בספר.
הוא הנהן.
"שמעתי שהמצב שלך לא משהו בגלל.. מה שקרה לליאם אז חשבתי לבוא לבדוק מה שלומך"
הוא דיבר בטון רגוע, שלו, שלא התאים לאיך שנראה באותו רגע.. עם כל הלכלוך והבוץ.
סגרתי את הספר במהירות והבטתי בו.
רק עכשיו יכולתי לראות שהעיניים שלו, שתמיד כשראיתי אותן, הן נראו נוצצות כמו כוכבים, היו קודרות ועייפות.
"מתי נודע לך על מה שקרה לליאם?"
"אה.. אתמול באמצע הלילה, בכל מקרה, אני לא המפקד שלו"
יכולתי לראות שלא אכפת, יכולתי להבין את זה גם דרך הצורה שבה דיבר. הוא לא ייחס לזה שום חשיבות.
הרגשתי טעם מלוח בפה ודמעות הציפו אותי.
פתאום דניאל שינה הבעה, מהפנים האטומות שבא לכאן איתם קודם, פתאום הן הפכו רכות יותר ודואגות.
"לא אכפת לך בכלל ממה שקרה לליאם!! זה אפילו לא משנה לך!!" צעקתי עליו תוך כדי שאני נותנת למעט דמעות ליפול לי על הלחיים.
"טיפ.. זה לא מה שאני אומר" ענה לי בטון שקט
"אה לא?! אז תגיד לי למה לא טרחת להביע טיפת רגש?! זה כל כך קשה לך?"
הוא שתק.
האור בחדר לא היה חזק בכלל וקווי הפנים שלו התשתשו לי בעין.
הדמעות זרמו כמו גשם ביום חורפי ואני לא רציתי להיות ככה מולו.
הלכתי לפינה החדר עם הגב אליו ובכיתי בשקט אל הידיים שלי…


תגובות (9)

מושלםםםםםם תמשיכיי

06/10/2013 10:36

מהממממממממממם תמשיכי!!!! מה זה הםרק הקצר הזה?!?!?

06/10/2013 10:39

למה לעצור במתחח?תמשיכיייי מיידדד!!!

06/10/2013 10:41

וואו את כזו מקסימה!!!
קודם כל זה הי יפה כרגיל יש לך סיפור ממכר..
וחוץ מזה ממש אהבתי את השיר הרבה זמן לא שמעתי אבריל ופעם ממש אהבתי אותה.. אז תודה:)

06/10/2013 11:16

ריגשת:'(
גם בסיפור וגם בשיר..
לא הגבתי על השתיים הקודמים- כי פשוט קראתי הכל ברצף.
אין לי איך לתאר את הכתיבה שלך.
את כותבת קליל וסוחף- אבל באותו הזמן גם לא כתיבה רדודה.
בקיצור- יש לך את זה.

06/10/2013 11:24

תמשיכי

06/10/2013 11:43

מושלם

06/10/2013 12:15

אממממאא נדייר

06/10/2013 12:23

אני מאוהבת בשלוש דברים הראשון זה הכי.
3.בשיר הזה
2.בסיפור הזה
1. בך כפרה עלייך תמשיכי

06/10/2013 13:24
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך