סיפור בהמשכים….

11/01/2013 567 צפיות 2 תגובות

1.09.2027
ברגע הראשון שראיתי אותו……..
מיד ידעתי שזה מקום מיוחד….שהרבה דברים יקרו בו…דברים מיוחדים.
אין לי מישהו אחר להגיד לו את מה שאני חושבת,יומני,כי אני רק הגעתי לפה והתמקמתי בדירה מספר 13
בקומה 4 בניין 1.זה הבניין שהכי קרוב לספרייה,לפקולטה ולתחנת האוטובוס בכניסה לאוניברסיטה.
אני לומדת לתואר ראשון לכימיה והיום בערב אני התחלתי את הקורס הראשון שלי.
אני לא יודעת מה אני מרגישה,אני מרגישה לחץ והתרגשות בו זמנית,אני מרגישה שסופסוף זאת תיהיה השנה שלי.
שאני אצליח,שאני אהיה במרכז.אך מהר מאוד הבנתי שזה לא כך.איחרתי לקורס כי התבלבלתי בחדר,המרצה
כבר החליט שאני המאחרת-ראיתי בהבעת פניו-.ולא נשאר לי מקום רק בסוף החדר ולא ראיתי וכמעט גם לא שמעתי.
כשהגעתי לדירה גיליתי שהדלת הייתה פתוחה ומישהו היה במקלחת..אני ביקשתי בפרוש דירה לבד! ופתאום יצא משם,בחור גבוה,עם עיניים חומות ושיער חום,לא שזוף ולא בהיר,במידה. הוא יצא עם מגבת וחייך אליי ואמר "השארתי לך מים חמים". חייכתי בחזרה ולפני שהספקתי לשאול לשמו הוא הסתובב והלך לחדרו.
נכנסתי לחדרי ולקחתי את הכותונת השחורה שלי שמגיעה לאמצע הירך,בגדים תחתוניים ומגבת לבנה.
נכנסתי למקלחת והמים היו בטמפרטורה המושלמת… אני הרגשתי בעננים והתחלתי לשיר.הדבר היחיד שאני לא מתביישת בו זו השירה שלי,אני יודעת שיש לי את היכולת לשיר יפה אבל מעולם לא היה לי את האומץ לשיר מול מישהו רק מול עצמי,לבד.פתאום נזכרתי,אני לא לבד.הוא בטח שמע אותי?! יצאתי מהמקלחת התלבשתי מהר ויצאתי במבוכה מחדר האבמטיה ונסיתי להגיע לחדרי לפני שהוא ישים לב,אך בדיוק כשיצאתי מהמקלחת הוא יצא מהמטבחון עם כוס קפה חם,ושקית במבה פתוחה.הוא היה עם מכנס פוטר ארוך,נעלי קרוקס אפורות ובלי חולצה.המזגן היה דלוק והיה ממש חמים,בדירה הקטנטונת של המעונות.הוא חייך אליי עוד פעם ואני אליו….פתאום ראיתי עולם ומלואו בעיניו החומות…
פשוט נבלעתי בעיניו ולא הצלחתי להתמקד במה שהוא שאל אותי… "הא….תחזור על זה בבקשה ? חחחחח" הוא צחק,
היה לו צחוק מדבק כזה ואמר "האאא-כאילוו שכח את שמו אבל מיד ענה-ערן!קוראים לי ערן.ולך?" אני אמרתי לו
מיד במלוא הרצינות "שירלי.נעים להכיר!" ומיד הסתובבתי לחדרי ולא חיכיתי לתשובה אך פתאום הוא צחק ,
בצעדים גדולים התקרב אליי אך לא עצרתי ואז אמר לי "חכי!" באתי להתסובב אבל הוא אמר לי "אל תסתובבי."
הוא הזיז את שערי ונשף אוויר חמים על עורפי,לחש לי "הריצ'רץ של הכותונת פתוח…ונעים להכיר"הרגשתי את החיוך שלו
כשאמר זאת בשרמנטיות מוחלטת וסגר את הריצ'רץ.התמלאתי בושה והלכתי במהירות לחדרי…


תגובות (2)

תמשיכיייי מיד זה כל כך מעניין

11/01/2013 12:46

תמשיכי מיד!!! עכשיו!!!

11/01/2013 13:03
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך