סיפור יאוי שלי חסר שם לכל אוהבי היאוי זה בשבילחם $_$

קאנג'י התקשה להתרכז בפתירת המבחן במתמטיקה, אולי משום שיוקי שישב לידו נחר חלושות.
יוקי היה החבר הכי טוב של קאנג'י וגם התלמיד הכי מעצבן בכיתה. הוא היה פותר מבחנים שכאלה בחמש דקות, ואז
מנמנם על השולחן.
"אם יוקי היה חבר אמיתי, הוא היה נשאר עם המבחן עד הסוף ונותן לי להעתיק." הרהר קאנג'י, בזמן שלעס את עטו בלחץ.
טעם מר של דיו מילא את פיו והוא ירק כחול כהה על הריצפות לצידו.
"המורה…" הוא אמר והניף את זרועו.
"הו, אתה מדממם מהפה? מה קרה?" היא נבהלה.
"אני יכול ללכת לשירותים לשטוף פנים?" ביקש קאנג'י.
"בסדר, אבל בלי שטויות!" היא השיבה.
קאנג'י יצא בבהילות מהכיתה.

קאנג'י היה נצר למשפחת מלוכה, למרות שלא היה סיכוי שהוא ימלוך אי פעם.
פשוט מאוד, הוא צאצא של הבוגד הארור זיקיצ'ארו שנושל מהירושה כליל.
בכל אופן, הדם של קאנג'י היה כחול ולרוב זה שיחק לטובתו.
"אני מבין שאתה ממש אוהב דיו, מה?" שאל מישהו במיסדרון.
היה זה שיזוקה, תלמיד כיתה י'א גבוה, לבן שיער בעל עיני שקד.
"אני ממהר, אל תפריע לי עכשיו." השיב לו קאנג'י בפה מלא דיו.
"לאן אתה ממהר? אל תגיד לי שיצאת מהכיתה באמצע מבחן!" הזדעזע שיזוקה והלך בעקבות קאנג'י.
"בסדר, אני לא אגיד." השיב קאנג'י ונכנס לשירותי הבנים.
שיזוקה נשען על הדלת מבחוץ בזמן שקאנג'י מילא פיו מים והחל לגרגר את הדיו החוצה.
"למה אתה עושה את זה? אף אחד לא אוהב טעם של דיו!" אמר שיזוקה.
"אתה עדיין בקטע של הדיו?" שאל קאנג'י לאחר שניקה את פיו, ואז מחה אותו בשרוולו.
לפתע שיזוקה לפת את פניו של קאנג'י, הצמיד את שפתיו לשל קאנג'י והחדיר את לשונו לפיו של קאנג'י.
קאנג'י המום קפא במקומו, בזמן שהלשון של שיזוקה לא פיספה אף מקום בפיו.
כששיזוקה ניתק ממנו סופסוף, קאנג'י מיהר לקחת שלושה צעדים לאחור (גבו התנגש בקיר) ולנחות שוב את פיו בשרוולו.
"עדיין יש לך דיו בלסת התחתונה, זה מגעיל." אמר שיזוקה בנחת.
"נדמה לי שכבר לא. ואני לא מתנשק עם בנים, זה מגעיל." השיב לו קאנג'י ואז פנה לצאת מהשירותים, כשכתפו חובטת בכתפו של שיגורה בהתגרות.
"חכה! אתה לא באמצע מבחן במתמטיקה במקרה? צריך את העזרה שלי?" קרא אחריו שיזוקה.
קאנג'י עצר ובהה בו במבט לא ממוקד, ואז פלט גיבוב שאלות במתמטיקה.
שיזוקה למד את החומר הזה בשנה שעברה וכבר אז היה טוב בו, הוא הסביר לקאנג'י בקצרה מה צריך לעשות.
"תודה." מלמל קאנג'י וחזר לכיתה במהירות.
"…ביישן." אמר שיזוקה לעצמו בחיוך משועשע.

"ומה הוא עושה בכלל מחוץ לכיתה? עכשיו אמור להיות לו שיעור!" חשב קאנג'י בזעם כשהתיישב מול המבחן שלו והעביר יד לחה על פניו.
"טוב, האמת שאני בכלל לא רוצה לדעת. אז איך הוא אמר שפותרים את זה?" חשב קאנג'י וגירד מעט בקרקפתו.
יוקי פלט פיהוק ארוך וסובב את ראשו לצד השני.
"יופי, עכשיו לפחות הוא לא ינחור לי לתוך האוזן!" חשב קאנג'י בסיפוק ואז פנה להמשיך ולפתור את המבחן – באותו הרגע נשמע הצלצול.
"אבל המורה! בקושי הספקתי לפתור משהו!" מיהר קאנג'י למחות.
"בזבזת יותר מידי זמן בשירותים, קאנג'י. ולא, אני לא רוצה לדעת מה עשית שם בדיוק." היא השיבה לו בזמן שלקחה ממנו את הטופס.
"זאת לא אשמתי שיש לי קלקול קיבה!" הוא הוסיף.
כמה אנשים צחקקו, כמה אחרים נגעלו.
"בסדר, תשאר בכיתה ותפתור עם אלה שיש להם ארכת זמן, כל השאר – משוחררים!" אמרה המורה.
קאנג'י רצה מאוד לצאת להפסקה, ומצד שני דווקא מצא חן בעיניו להיות בכיתה ולהמנע מלפגוש את שיזוקה בחוץ.
הוא חיטט באזנו ואז מיהר לפתור את המבחן.

"היי, יוקי! איפה קאנג'י?" פנה שיזוקה ליוקי כשהאחרון גרר את רגליו העייפות לעבר המגרש.
"קאנג'י? לא יודע, לא שמתי לב." השיב יוקי ופיהק פיהוק גדול.
"מה איתך? איך אתה יכול לא לשים לב?" נזף בו שיזוקה וצקצק בלשונו.
"זה בטח כי אני לא ישן מספיק אז אני לא ממש מאופס על עצמי. אם אכפת לך נראה לי שדפקתי לעצמי עוד מבחן עכשיו." אמר יוקי ופיהק שוב.
"לא נראה לי שאכפת לך בעצמך. מה אתה עושה בלילות בכלל?" שאל שיזוקה בשעשוע לא מוסווה.
"אני מוכרח לגמור כבר את המשחק הזה, כולם גמרו אותו כבר ממזמן ורק אני הצלחתי להשיג אותו רק השבוע." השיב יוקי והתיישב על אחת המדרגה במגרש בזהירות, כמו איש זקן.
"איזה משחק זה? ואח של גיימר, איך זה שקיים משחק שכולם גמרו ממזמן ואתה השגת רק השבוע?" התעניין שיזוקה.
"אה, פשוט מאוד. הוא לא נתן לי לגעת במשחקים שלו ורק השבוע הא התגייס סופסוף. זה זלדה." משך יוקי בכתפיו.
שיזוקה פלט נחרת צחוק.
"זלדה? אני לא מאמין! זה כל כך ישן!" שיזוקה ממש התגלגל מצחוק.
"ידעתי שלא הייתי צריך לספר לך. טוב, עכשיו אני אשתזף לי." אמר יוקי, נשכב על המדרגה ונרדם.
"טוב, אני אלך לארוב לקאנג'י ולא אפריע לך." אמר שיזוקה ואז זרק על יוקי אבן קטנה והלך משם.
"אאוץ'! לארוב לקאנג'י? מה השיזוקה הזה מתכנן?" מלמל לעצמו יוקי, ואז סב לצידו השני וחזר לנמנם.
באותו הרגע החל לרדת גשם. כמה תלמידים ששיחקו כדורסל במגרש רטנו לעצמם ונכנסו לבית הספר.

סופסוף קאנג'י גמר את המבחן, בעיקר בזכות ההסברים של שיזוקה שקאנג'י אל התכוון להכיר לו טובה.
"הוא כפה את עצמו עלי! הוא בקושי הצליח לכפר על זה עם ההסברים שלו, אני לא חייב לו כלום!" חשב בובי בזמן שסגר אחריו את דלת הכיתה, משאיר אחריו כמה תלמידים שבוהים בחלל, חלקם מחטטים באף בעזרת הצד הלא נכון של העט. (כן, דימום כחול מהאף.)
ומיד התנפל עליו מהיכנשהו האדם ממנו קאנג'י השתוקק להתחמק בכל מאודו.
"איך היה המבחן, ילד?" שאל שיזוקה בחיוך.
"היה, היה. תודה על העזרה. ראית את יוקי במקרה?" השיב לו קאנג'י בשאלה.
"הוא ישן על המדרגות של המגרש." השיב שיזוקה והחל ללכת בעקבות קאנג'י לכניסה לבית הספר.
"יורד גשם." המשיך שיזוקה.
"הוא יצטנן. הוא גם לא ישן מספיק, זה מחליש את מערכת החיסון. אולי הוא אפילו הממ חס וחלילה." אמר קאנג'י כשהתבונן אל מחוץ לכניסה לבית הספר בגשם השוטף.
"אר, בטח הוא התעורר ונכנס לבית הספר ברגע שהגשם התחיל, לא?" אמר שיזוקה.
"הוא ישן מאוד חזק." השיב קאנג'י, ואז רץ החוצה והתרוצץ בגשם כשסרק את המדרגות של המגרש.
"איזה חבר טוב קאנג'י שלי!" התרגש שיזוקה בליבו בזמן שהתבונן מתוך בית הספר בבחיר ליבו הנמרץ.
"הוא לא בשום מקום!" קרא קאנג'י לעברו, ואז נכנס לבית הספר. והתעטש.
"קר לך? מסכן…" אמר שיזוקה בקול מתפנק, הסיר את הג'קט שלו והציע אותו לקאנג'י.
"לא, תודה." אמר ראנג'י ומשך באפו, ואז הלך לבדו לכיתתו.
שיזוקה מיהר בעקבותיו והלך לצידו בשתיקה.
"הו, יוקי, הנה אתה!" אמר שיזוקה, בזמן שקאנג'י התעטש עיטוש גודל.
"אה, גם אותך הגשם טפס, קאנג'י? אני התעוררתי שם והכל היה ריק וגשום פתאום!" אמר יוקי לקאנג'י ומשך באפו.
נשיהם התבוננו זה בזה ואז פרצו בצחוק גדול.
אז נשמע הצלצול….