העבר נלחם בעתיד-פרק 1

פרק 1.

" במקום הראשון , בתחרות העורב הזהוב – אלכסנדרה מקווין ! " המנחה בעל השפם השחור עם המיקרופון שהחזיק בידו הריע והרים את ידה מעלה .
חיוך מזויף התנוסס על שפתיה של אלכס. היא הסתכלה על הקהל המריע , הצועק והנלהב. היא הביטה באותה נערה שהייתה שרועה על רצפת הזירה . פנייה חבולות והיא אינה יכלה לקום מן המשטח . צוות הזירה גרר אותה ומשם היא נשלחה לאשפוז בבית החולים הקרוב . המאמן , שהיה בעצם אביה , חייך לכיוון אלכס . הוא ידע שהם הצליחו . הם הצליחו להשיג עוד קצת כסף .
העניקו לה את הגביע הגדול והיא הצטלמה איתו בחיוך גדול . היא הרגישה רע בשביל אותה בחורה . תמיד זה ככה . היא לא אהבה להיות כזו , בריונית .
מאז שאימה נפטרה כתוצאה מהתפשטות הסרטן בגופה , המצב הכלכלי בבית לא שגשג . אביה היה מאמן לשעבר של אחד האלופים . ג'קסון קובאלי .
היא נהפכה לדמות הנשית בבית . שני אחיה הקטנים לא הבינו מה קורה סביבם .
אביה , ג'ון , לקח על אחריותו את המשימה הזו . הוא אימן אותה . הוא אימן אותה להילחם ולחסל את האויב . היא לא אהבה את זה כלל . אבל מה היא יכלה לומר ? היא לא תרצה שאחיה יגוועו מרעב .
היא לא תשכח לעולם את הפעם הראשונה שעלתה על הזירה . היא התאבקה במישהי בשם לולה בראון . היא הייתה ברונטית , עם עיניים קטנות וחומות. גופה היה דיי שרירי וגבוה .
כמובן שלאחר מאבק , אלכס ניצחה . זה היה הניצחון הראשון שלה . מייד לאחר שירדה מן הזירה , היא רצה לשירותים והקיאה . היא לא יכלה לסבול זאת והגיעה למצב ייאוש .
היא ביקשה מאביה להפסיק עם זה . היא ניסתה לשכנע אותו שהם יכולים למצוא עבודה אחרת .
הוא לא הסכים ודחק בה להמשיך . היא הבינה שאין לה שום ברירה .
מאז , היא לא הפסיקה להילחם בתחרויות שונות ולהרוויח כסף .

———-

" יופי . עוד כמה ניצחונות כאלו ואנחנו מסודרים לחודש הקרוב . " אביה אמר וזרק לעברה מגבת . הם לא היו ביחסים כה טובים .
כשאימה עוד הייתה בחיים , הם היו משפחה מאושרת . אחת כזאת שיש רק בסרטים .
הפיקניקים המשותפים בפארק , הטיולים השונים ברחבי הארץ . הכל השתנה מאז.
" יש היום מסיבה בגן של דייב , " היא אמרה כבדרך אגב . היא ידעה שזה לא באמת מעניין אותו . הוא קיבל את הכסף שלו . זה כל מה שהיה חשוב בעיניו .
" בסדר . תודיעי להם שלא אוכל להגיע . " ענה . אלכס רצתה להיות שם בשביל דייב הקטן שלא מזמן חגגו לו יומולדת חמש . " אולי אני אלך ? " היא הציעה . ניסתה את מזלה מול אביה הקשוח .
" לא . לא מתקבל על הדעת ! " הוא הרים את קולו והזעיף את פניו . הם ישבו בחדר ההכנה שלה , הם התכוונו לחזור לבית בכל רגע . " אבא , אני אשלים את הכל . אני מבטיחה . " היא ניסתה להגיעה להסכמה . היא לא רצתה שדייב יהיה שהם לבד . זה נראה לה הכרחי שמבוגר יהיה שם . אפילו אם היא רק בת 18.
" כן ? יש לך ריצה בערב . " הוא הזכיר לה על הריצה השבועית שנהגה לרוץ . קילומטרים שלמים .
" אני יודעת, אבא , " היא ענתה בקול רגוע ומפייס , " מייד לאחר שאחזור אצא לריצה הזו . " היא הבטיחה . למרות שהתאבקה היום , היא לא מפסיקה להתאמן לשנייה . החיים שלה תלויים בזה . החיים של המשפחה שלה תלויים בה .

———–

היא נכנסה לביתה בזמן שאביה הלך לקבל את הכסף . היא נכנסה ומייד דייב חיבק את רגליה וצחקק . " מה שלומך , ילדון ? " אלכס שאלה אותו ופרעה את שיערו בצחוק . מאחוריו היה אחיו הגדול . הוא היה בן 10 . " שון , מה שלומך ? " אלכס שאלה בנחמדות .
" אני בסדר גמור . רציתי לשאול לשלומך . היית חסרה בבית . " הוא דיבר בקולו הבוגר . הוא תמיד היה החכם במשפחה . זה שתמיד מכין את שיעורי הבית , זה שתמיד קורא ספרי פנטזיות למיניהם.
" אני בסדר גמור כמו שאתה רואה . ניצחתי . " אלכס לחשה לשון במטרה שדייב לא ישמע . הוא הנהן בהבנה .
" שון , היום יש לדייב מסיבה בגן . אתה רוצה להישאר פה , או שאני אקפיץ אותך לחבר ? " היא ידעה שהוא יעדיף לשהות בבית ולקרוא ספרים . " אני אשאר , " הוא ענה ונכנס לחדרו לאחר שאלכס הנהנה לאות הסכמה .

————–

המסיבה הייתה דיי נחמדה . דייב ניהנה ואלכס שמחה לראות אותו מחייך .
הגן שהיה בו היה מקום דיי קטן וחמים . הגננת הייתה כה נחמדה וחביבה על כולם .
דייב הראה לה את הציורים שצייר , וזאת החמיאה לו למרות שלא ידעה מה מצויר על הדף .
הוא צחק וניסה להסביר לה את הציור שהיה בנוי מקווים ארוכים ונשברים בשלל צבעי הקשת .
הקטנטנים עשו הצגה , והעלו אותה בפניי ההורים .
היו שם רק הורים וילדים קטנים . לא אחיות , לא אחים . אלכס הרגישה מעט לא קשורה . היא לא הבינה את הבעיה של אביה לעצור את ענייניו החשובים ולפנות מעט זמן לבן שלו .

———-

אלכס הגיעה לביתה , דיי עייפה . היא השכיבה את דייב לישון וראתה שאביה לא חזר עדיין .
פתק היה מונח על השולחן .
' אגיע מאוחר יותר , אל תשכחי את הריצה שלך . '
אלכס גיחכה לעצמה בזלזול וזרקה את הנייר לפח הזבל . היא נכנסה במהירות לחדרה והחליפה לבגדי ספורט חמים . היה די קר בחוץ .
השעה הייתה תשע וחצי בלילה . היא יצאה והחלה לרוץ בקלילות . היא חלפה על פני המכולת המוכרת , הפארק שנהגו להעביר בו את השבתות , והגן של דייב . הכול נראה כה שונה בחושך .

" היי בובה , " כמה נערים שיכורים שהיו באחת הסמטאות שעברה בהן קראו לה .
היא לא עצרה להביט בהם , והמשיכה לרוץ .
" לאן את רצה ? " נער אחד חסם את דרכה . היא נאנחה ונעצרה במקומה . היא הייתה רגילה לטיפוסים כאלו . " אתה מוכן לזוז ?" היא שאלה בקוצר רוח . ידיה הונחו על מותניה ברוגז מסוים .
מהר מאוד חבריו הצטרפו . עוד ארבעה נערים בני 18-19 .
אלכס גלגלה את עיניה ונאנחה שנית . " אני מציעה לכם לעזוב אותי עכשיו . " היא איימה . היא ידעה שהם לא יעזבו . " למה ? את לא רוצה לחגוג איתנו ? " אותו הנער שהתברר כמנהיג החבורה , משך אותה לעברו והצמיד את גופה לגופו .
מהר מאוד נשמע קול מאחוריה . " עזבו אותה . " אותו הקול אמר . אלכס סיבבה את ראשה במהירות לכיוונו . הוא היה גבוה , עיניו ירוקות. זיפים עיטרו את פניו ושיערו היה שחור . כך ראתה אותו בחושך . הבחור התקרב . הם עזבו את אלכס וזאת הביטה בהם בשנאה .
היא ידעה שהיא יכלה להפיל אותם בקלות . היא לא רצתה להשתמש בכוח . זו תמיד הייתה דרך המוצא האחרונה שלה .
" כדאי לך ללכת מפה . " הנער דחק את שניהם לקיר הסמטה . נשמעו צחקוקים מן הנערים האחרים.
הבחור שהיה לצידה קימץ את אגרופיו ועל פני ניכר כעס רב .
" אני מציע לכם להסתלק מפה . " הוא אמר להם בביטחון . הנערים הביטו אחד בשני וצחקו .
כמה מהם שלפו אולרים שכוונו כלפי הבחור ואלכס . היא הביטה בהם ושקלה מה לעשות .
היא ידעה שאין דרך לסלק אותם . היא התקדמה צעד אחד לעבר הנערים והביטה בהם.
היא שילבה את ידיה וגיחכה בזלזול , " נראה אתכם בלי הסכינים הקטנטנים שלכם . " היא התגרתה בהם . " מה את עושה ? " הבחור שהיה לצידה שאל בלחש . היא התעלמה ממנו .
הנערים נראו משועשעים מתמיד . על פניו של מנהיג החבורה היה ניכר סקרנות וצחוק .
הוא הרים את ידיו כסימן לכך שהוא מוריד את האולר והניח אותו על המדרכה . ברגע בו כולם הניחו את האולרים על הרצפה , אלכס ראתה בכך הזדמנות וחבטה בפניו של המנהיג .
הצחקוקים נפסקו מייד . הנער הביט בה בפליאה וירק את הדם שהצטבר בפיו .
" קשוחה , הא ? " הוא תפס בזרועה במהירות . היא בעטה לאיבר מינו . הוא התקפל וסינן קללות שלא הכירה .
היא החלה להילחם נגדו . היא חבטה בפניו עוד כמה פעמים והפילה אותו עם בעיטה מסובבת .
הוא נפל על הרצפה , מעולף .
הנערים הסתכלו על המנהיג שלהם ששכב עם המדרכה , בקושי נושם .
הם הרימו את האולרים שלהם מן המדרכה וכיוונו אותם כלפיה ביד רועדת .
היא בעטה באולר של הראשון וסובבה את ידו בחזקה . היא בעטה בבטנו והוא נפל מטה במהירות .
האולר של הבחור השני נפל מטה מההלם . היא חבטה בפניו וכמעט שברה את ידו .
" דני ! בוא .. " הנער הראשון קרא לנער השני . הם פצחו בריצה ונעלמו בחשכה .
אלכס הסתובבה לכיוון הבחור שניסה לעזור לה . היא הרגישה שהיא חייבת להודות לו על הניסיון .
" תודה . " היא אמרה בקצרה ופנתה ללכת משם . פניו של הבחור נראו מעט מופתעות .
" חכי , " הוא השיג אותה בריצה קלה . היא נעצרה והביטה בו .
" מה זה היה ?" הוא שאל בתדהמה . היא לא אהבה ששואלים אותה על זה . היא לא רצתה שידעו על זה כלל . במקום בו היא לומדת אף אחד לא מודע לכך , והיא רוצה שזה יישאר באותה הצורה .
" מה זה מה ? " היא היתממה .
" איפה למדת להילחם ככה ? " הוא ניסח את שאלתו .
" לא עניינך . " היא לא רצתה להיות גסת רוח , אך העדיפה זאת על כך שתספר לו את סיפור חייה .
" טוב .. אז ניפגש מתישהו . " הוא הבזיק לעברה חיוך קטן . היא הביטה בו עוד רגע קצר והמשיכה לרוץ .
אלכס קיוותה לא לראות אותו יותר . היא חזרה במהירות לביתה , מתנשפת .
היא חלצה את נעליה בכניסה לבית והדליקה את האור בסלון . הבית דמם . היא הסתכלה על השעון הקטן שהיה תלוי במרכז הבית והצביע על השעה אחת – עשרה .
היא הניחה שאחיה ישנים כבר ונכנסה להתקלח בזריזות עקב המחסור במים חמים .
היא לבשה פיג'מה חמימה ונכנסה למיטה הקטנה לצד אחיה . הם ישנו בחדר אחד ודיי קטן .
היא עצמה את עיניה ושקעה בחלומות , נכנסה לעולם אחר . עולם בו הכל טוב יותר .
——–