בבקשה, אל תקיאו מרוב שזה קיטשי.. זאת סתם פנטזיה ישנה שהייתה לי..

נשף המסכות. גרסת החיפושיות.

15/03/2011 972 צפיות 3 תגובות
בבקשה, אל תקיאו מרוב שזה קיטשי.. זאת סתם פנטזיה ישנה שהייתה לי..

בתיאטרון הגדול חוגגים לכבוד 120 שנה להיווסדה של אנגליה בנשף מסכות.
כל תושבי אנגליה מוזמנים, מאצילים עד אנשי העשירון התחתון- כולם! כולם באים לחגיגה שגדולה מימנה לא הייתה.
כך נתלו שלטים והכרזות בכל רחבי אנגליה.
אנשים נרגשים קנו מסכות מעוטרות נוצות ופייטים ונשים נרגשות קנו שמלות מבד קטיפה בשלל צבעים וחרוזים.
גם בבית קטן, עשוי לבנים וטיח זול ומתפורר ברובע עני בלונדון, גרו להן שתי אחיות ואביהן.
לאחות הבכורה חום בהיר כמו קליפת עץ האורן והיא הייתה חכמה, פיקחית וערומה כשועל. מרוב היותה מפולפלת וחריפת שכל, פחדו רוב הגברים לגשת אליה. לכן, היא כבר התייאשה מין האפשרות שתתחתן, אך כיוון שלא רצתה להעציב את אביה- דאגה היטב לשמור על אחותה הצעירה. ומדוע?
על כן, אחותה הצעירה הייתה בעלת שיער בהיר כמו חמאה רכה ומתולתל; והיא הייתה היפה מכל בנות העיר בגילה. היא הייתה אחת מאותן הנערות החינניות והמקסימות אשר נולדו כמו בטעות למשפחה ענייה. אך היא הקפידה, למרות הכל, בעקבות עצותיה החכמות של אחותה, לשמור על קור רוח מסויים, ולא להרגיש גאוותנית או אומללה בשל מעמדה. כדי שלא יוצא לה שם של יהירה או כמי שמקללת את היום שבו נולדה.

אביהן האלמן, ידע שניתן לסמוך על שתי בנותיו בכל הקשור לחתונה.
ובוקר אחד, הוא חזר מהדואר עם מעטפת נייר גדולה.
"הבאתי לכן מתנה, בנותיי" הוא אמר " זו היא ההזמנה לנשף של מדינתנו!"
"אל תוסיף מילה, אבא, שתינו נלך לנשף הזה ונמצא ארוס לאחותנו הקטנה" אמרה קליי, בעודה מייבשת את שלושת צלחות החרסינה היחידות שלהם לקראת ארוחת הצהרים "אין לך שוב סיבה לדאוג".
"אבל אני עדיין דואג בתי, ליז ממש עוד מעט בת עשרים, והעדינות היתרה שלה ואף ביישנותה לא יועילו כאן לאיש! קשה לי לתאר אותה מעיזה לרקוד עם גבר זר" האב חפן את פניו בכפות ידיו.
קליי הניחה את הצלחות על השולחן וליטפה את גבו בניחום.
"כל עוד אני איתה, אני כבר אמצע את הפיתרון לכך"
"אני סומך עלייך, קליי, וגם אמא הייתה.."
היא חייכה ברכות וניגשה להביא את כיכר הלחם והכרוב אשר יאכלו לצהרים.
ליז נכנסה לתוך הבית תוך זמן קצר ומחזיקה דבר מה בידיה. לחייה סמוקות מהתרגשות.
"מה הבאת?" שאל האב.
"קליי, אבא, לא תאמינו לי כשאגיד לכם, שאחד המוכרים באחת מחנויות הבגדים הביא לי היום מתנה!"
וללא המְּתנה החלה כמעט מיד פורשת בד שראשיתו מתחיל בכתום וסופו מעוטר בתכלת, רקום בחוטים נוצצים.
האב וביתו הבכורה חייכו וניגשו לחבק את האחות הקטנה.
"זהו סימן משמיים, אבא, זה מה שאמא הייתה אומרת"
* * * *
ערב הנשף—-
שתי האחיות צעדו לעבר התיאטרון הגדול והמפואר עם עוד מאות זוגות אחרים.
שתיהן היו המומות עד כלות נשמתן, הן מעולם לא ראו את התיאטרון ככה! הוא היה עטור סרטים באדום וזהב ובכל מקום נתלו מסכות נוצצות בצהוב וכסף.

בחוץ, הרבה מאוד אנשים וזוגות נרגשים דיברו ברעש ויצרו המולה שלמה! שתי האחיות מיהרו לרוץ ולהיכנס, נזהרות בשמלותיהן שנתפרו בקפידה מרצועת בד אחת. שיערן היה אסוף בצורה הכי מהודרת שיכלו לסדרו. קליי שזרה פרחים כחולים בתוך שיערה של אחותה, ואילו ליז, קלעה שתי צמות הדוקות משיער אחותה הבכורה וכרכה אותן סביב ראשה. שתיהן נראו מהודר מאוד וכמעט שלא היה ניתן להבחין שהן זוג עניות. בייחוד לא אחרי שמסיכות בד מעט קרועות בצדדים, שקליי תפרה ברגע האחרון, עיטרו את פניהן.
בתוך התיאטרון ההמולה הייתה אפילו עוד יותר גדולה. אלפי זוגות שלובי ידיים התהלכו בחדר ורקדו יחד עם מסכות תחפושות ושמלות, שולחן כיבוד עמד- ארוך ועמוס כל טוב בצד האולם, מעוטר בסרטים. מוזיקה של כינורות וכלי מיתר נשמעה ברקע, מדרגות שיש רחבות שהובילו למרפסת עם הנוף המרהיב ובמה גדולה מעוטרת אף היא בסרטים בעלי שני הצבעים ניצבה בחדר, ועליה עמד מיקרופון יחיד.
"בסדר," אמרה האחות הגדולה "בואי נתחיל בשולחן הכיבוד, יש שם הרבה זוגות חסרים שמחכים שמישהו יזמין אותם לרקוד"
"אבל מה אם איש מכוער יזמין אותי לרקוד איתו?"
"את לעולם לא תדעי אם הוא מכוער, יש לו מסכה שכחת?"
"אבל…" האחות הקטנה לא יכלה להספיק להגיד משהו להגנתה כי אחותה הבכורה גררה אותה לכיוון השולחן.
הן עמדו ליד אישה עם שיער שאסוף לפקעת מהודקת עם סיכות, שמסכה על מקל כיסתה את פניה ומניפה מנוצות רפרפה מול החזה שלה בהתרגשות.
"כבר הזמינו אתכן לרקוד?" היא שאלה בהתרגשות מובהקת את שתי האחיות.
"עדיין לא" ענתה האחות הבכורה.
האישה עם המניפה סידרה בעצבנות את המחוך שלה ולעסה ברעש את המסטיק שהיה בפיה. נער אחד התקרב אליה, היה לו אף סולד, חיוך שחשף את שיניי הסוס שלו ופצעונים גדולים ואדומים על לחייו.
האישה התרגשה כל כך שמישהו התקרב אליה וכיסתה את פניה הסמוקות במניפה שהתחילה להנשיר נוצות.
שתי האחיות הביטו באיש הדוחה ובלעו את רוקן.
האיש משך באפו, קרע ברך ושאל את האישה:" התרקדי איתי?" האישה השמיעה צווחה מתרגשת ומשכה אחריה את היצור לרחבת הריקודים.
האחות הקטנה הביטה בשילוב ידיים באחותה הגדולה ו זו השתעלה במבוכה ודחפה את אחותה הרחק מהשולחן. "אנחנו לא חוזרות לשם!"
* * * *
בינתיים, על המדרגות עבות השוליים ישבו להן שלושה בחורים שהיו לבושים כמו שלושת המוסקטרים: כובעים שחורים רחבי שוליים מעוטרים בנוצה לבנה, מסולסלת וענקית עיטרה את ראשן , מגפיים שחורים וגבוהים עד הברך, גלימה ומסכה שחורה שכיסתה את עיניהם בלבד.
"אמרתי לך שאף אחת לא תזמין אותנו לרקוד כשאנחנו לבושים כמו ארבעה ליצנים"
"אנחנו ממש לא ליצנים! אנחנו מוסקטרים"
"מוסקטרים, שמוסקטרים! המוסקטרים האלו היו בכלל שלושה, גאון! ואנחנו ארבעה!"
"כן! אם כבר מדברים, איפה ג'ורג'?"
"אני די בטוח שהוא הלך לשולחן, למצוא לעצמו בת זוג! זה קצת יותר חכם מלשבת על המדרגות ולחכות למשיח"
"רגע! הוא חוזר!"
מוסקטר אחר עלה לכיוון חבריו בריצה והסיר את כובעו.
"תחזיר את הכובע משוגע! עוד עלולים לזהות אותך!"
"חיפשתי מישהי לרקוד איתה, אבל נראה כאילו כל הבנות תפוסות!" הוא אמר מתנשף.
"אמרתי לך! טייץ על בנים לא ממש מושך בנות"
"תשתוק כבר! הדבר היחידי שמעניין אותך זה בנות"
"והדבר היחידי שמעניין אותך זה טייץ!"
"מה!?"
"מה ששמעת!"
"אתה רוצה מכות??"
"אתם רוצים אולי לחפש בת זוג!?" המוסקטר הנמוך מכולם קטע את הסכסוך.
"רינגו צודק. סדרו את הגלימות בחורים…"
"יוצאים לצייד!"
"שתוק כבר ג'ון…"
הארבעה ירדו מהמדרגות ונבלעו בתוך ים הזוגות הרוקדים.
שבינתיים שתי האחיות גיששו באותו ים בן זוג לרקוד איתו.
"אם לא נמצא בני זוג בקרוב, אבא ממש יתאכזב!"
"אל תדאגי, ליזי, כבר חשבתי על הכל. את פשוט צריכה למצוא זוג גברים שמסתכלים על בנות בדאגה גוברת"
* * * *
"אם לא נמצא בנות זוג בקרוב, אני ממש אתאכזב!"
" אל תדאג, פולי, כבר חשבתי על הכל. אתה פשוט צריך למצוא זוג נשים שמסתכלות על גברים בדאגה גוברת"
"ומה יקרה אם לא?"
"נודניק, אז אני אנדה אותך מהלהקה.."
"מה!? למה?!"
"כי אתה לוזר שלא מוצא לעצמו בת זוג!"
"אבל גם אני לא רואה שלך יש מישהי שמחזיקה לך את הזרוע!"
"אני פורש.. בואו נחזור למדרגות"
"כן, התעייפתי"
הארבעה חזרו למדרגות והתיישבו, אחד מהם חלץ את מגפיו.
* * * *
שתי האחיות נשענו על עמוד שיש עם סרטים וסרקו בפעם האחרונה את ים הזוגות הנהנים.
ליז נשפה בייאוש והביטה בתקרה.
לפתע היא הבחינה בארבעה היושבים על המדרגות ועיניה נצצו.
"היי! תראי שם למעלה!" היא ניערה את כתפה של אחותה.
"תפסיקי אם זה כבר, אני מנסה לחשוב על רעיון!"
"לא! אבל ברצינות! תראי שם! על המדרגות!" היא הצביעה על הרביעייה המותשת. האחות הגדולה הרימה את ראשה. האחות הצעירה נשכה את שפתיה והתחילה לרעוד.
"את אולי חושבת שהם…"
"הלהקה…."בעיניה של האחות הגדולה נצנץ רעיון מבריק.
"לא יכול להיות!! זה הם! אני בטוחה! בואי ניגש אליהם! לא! רגע, אולי אלו בכלל לא הם! אבל אם זה הם אין סיכוי שאני אפספס אותם! אבל אולי אלה סתם ארבעה בחורים רגילים ש…"
"תפסיקי לקשקש! עכשיו בואי"
"מה בואי!??!!?!?"
"בואי"
"אבל…אבל!"
"את לעולם לא תדעי אם אלה הם אם לא תיגשי להזמין אותם לרקוד, לא?"
"אבל….אני… אחרי הכול הם…….א…אני…"
"את יפהפייה, את רוקדת טוב, המסכה שלך יפה וגם השמלה, אין לך ריח רע מהפה וזו הזדמנות חייך! חוץ מזה, אני תמיד מאחוריך"
"…………………….בסדר…"
האחות הצעירה נפרדה מאחותה הגדולה והתקרבה למדרגות.
* * * *
"מה אני אגיד לך, זה ערב גרוע לחלוטין!"
"רק בגלל שלא מצאנו בנות זוג?"
"מה שמפתיע במקצת. לא ככה?"
"אם לא היינו עם מסכות- היינו כבר מכוסים בבנות זוג!"
"מי איתי ברעיון של פול?"
"אוף!! ג'ון, תפסיק להיות כזה סוטה! אני לא מאמין שאני חבר שלך!"
"מנודה מהלהקה!!!"
"חתיכת טמבל! סתום כבר את הפה!"
"יש לי שיר שמעצבן אנשים!"
"תשתקו כבר שניכם!!!"
"בלה בלה בלה!!"
"תסתמו את הפה חבר'ה!! בחורה מתקרב בשעה שתיים-עשרה!"
כולם השתתקו.
הם עמדו זה לצד זה והביטו בנערה שעלתה בעדינות במדרגות.
"תורידו את הכובע" לחש ג'ורג'.
ג'ון גם השתחווה באוויליות.
"מדאם" הוא אמר כשהזדקף בחזרה והחזיר את הכובע לראשו בתנועה אלגנטית.
הנערה הרגישה איך היא מאדימה מרוב התרגשות+הסמקה, אך היא ידעה שאין עוד הזדמנויות ועליה לנצל את זה שהיא עומדת מול…. "שלום בחורים" היא אמרה.
היא הביטה בכל אחד מהם, אין ספק שהם היו מי שהם! עכשיו רק נותר עליה לנסות לזהות מי כל מי.
את רינגו היא זיהתה ראשונה.
אחריו את ג'ון, אחריו את פול ואז את ג'ורג'.
תמיד הייתה לה חיבה אל פול.
היא הושיטה לכיוונו יד "תצטרף אלי לריקוד?"
השלושה הביטו בו, לראות מה יעשה עכשיו.
"אעהה.. כמובן!" פול אמר בהתרגשות וירד יד ביד עם הנערה לכיוון הרחבה הגדולה.
השלושה נותרו לעמוד במקומם…

"תמיד פול זוכה בבחורה…"
"רגע! עוד מישהי מתקרבת!"
קליי עלתה במדרגות ונעמדה היישר מול ג'ון.
"בוא נרקוד" היא חייכה אליו ומשכה אותו אחריה.
ג'ון בהתחלה היה בשוק שמזלו הגיע כל כך מהר אבל הוא התעשת על עצמו במהרה ונופף לשניים האחרים עם חיוך של:" ביי, ביי לוזרים! נתראה אחר כך!"
ג'ורג' ורינגו הביטו אחד בשני.
* * * *
אחרי שעות של ריקודים, סיבובים ופלרטוטים מזדמנים עלו הזוג המתרגש לכיוון המרפסת.
הלילה היה צח, שחור ומנצנץ.
השניים עדיין צחקקו ורקדו את השאריות שנותרו מהריקוד.
הם נשאנו על מעקה השיש של המרפסת והביטו בנוף של אנגליה.
"קר לי" אמרה הנערה ושפשפה את זרועותיה. מכחכחת בגרונה, אגב, כדי לתת רמז לבחור שלה.
הבחור קלט מהר ופשט את גלימתו והניח אותה על כתפיה של בת זוגתו.
"אתה רקדן מעולה"
"ואת פרטנרית מעולה"
השניים צחקו.
רוח נשבה והעיפה את הכובע מראשו של הגבר.
"אל תיגש לקחת אותו, הוא לא יברח" הנערה עצרה אותו. היא הביטה בפניו המכוסות במסכה השחורה ובשיער שסורק בקפדנות לצורת פוני אלגנטי
"הייתי אומר שהוא כבר ברח"
ליז נשפה צחוק.
רק המסכה, היא חשבה לעצמה וכמעט לא הצליחה לנשום.
נראה היה ששניהם חשבו את אותו הדבר.
הם הביטו זה לזה בעיניים, דרך מעטפת הבד והנוצות.
"אני חייב לראות את פניך, את כל כך יפה ואני בטוח שאת יפה אפילו יותר ללא המסכה"
"אני אוריד את המסכה שלי אם אתה תוריד את שלך"
"קודם את"
"אומר לך מה, שנינו נוריד את המסכות באותו הזמן"
נוצר רגע, ולבסוף, היה הסכם.
כל אחד תפס את המסכה שלו ופשט אותה מעל עיניו.
הנערה עצמה את עיניה. היא לא יכלה לעמוד במתח הזה. היא לא העזה לפקוח אותן.
הנער הבחין בכך וליטף את לחיה בעדינות וקרב את ראשו לפניה.
הנשיקה קרתה בעיניים עצומות.
רק אחריה, עין אחת נפקחה ועוד אחת אחריה.
מולה עמד גבר חסון וגבוה עם חליפה של מוסקטר ושפתיים שכל אחת הייתה חולמת שתקבל מהן נשיקה.
"צדקתי" הוא אמר "את באמת יפה כל כך" הוא חייך.
הנערה חפנה את פיה בכפות ידיה.
הנער סימן לה שתהייה בשקט "אנחנו לא רוצים להעיר את כל אנגליה, נכון?"
הנערה הנהנה בראשה במהירות.
הנער חייך שוב.
הוא חבש את מסכתו על פניו. ושילב יד ביד עם הנערה.
"רגע" היא עצרה אותו.
"אתה אוהב אותי?"
"כמובן"
"אם אשאל אותך שאלה, לא תסרב לה, נכון?"
"תלוי. אם את רוצה שנקפוץ מהמרפסת אז לא"
הנערה צחקה חרישית.
"אבא שלי יושב חולה בבית ומייחל לכך שאמצא חתן ראוי…"
"אני מבין…"
"אתה מבין.."
"ואני מסכים"
הנערה הרימה את ראשה ופערה את עיניה.
"את כל כך יפה, את רוקדת טוב, המסכה שלך מרשימה וגם השמלה, אין לך ריח רע מהפה וזו הזדמנות חיי! אני לא אוותר עליך לעולם"
הזוג התחבק.
"אני אוהבת אותך כל כך!"
"גם אני"
* * * *
מחוץ לנשף עמדה האחות ושיחקה עם הטבעת שנענדה על אצבעה. אחותה קרבה אליה בהתרגשות.
היא הביטה בטבעת של אחותה.
"אני לא מאמינה" היא פערה את פיה.
"אני מתחתנת" האחות חייכה מאוזן לאוזן.
"נחשי מה, גם אני!"
"מתחתנת?!?!"
"לא.. לא.. הוא רק הציע לי חברות. הוא אחרי הכל, נשוי בעצמו. אבל יהמר לזכותו שהוא הצליח לשרוד איתי למעלה מעשרים דקות, לפתור את החידה שחיברתי בעצמי, ואפילו לומר לי שאני מוצאת חן בעיניו"
שתי האחיות חיבקו אחת את השנייה באושר.
"אבא כל כך ישמח!"
"אני יודעת! עכשיו אני צריכה לחפש אותו, נחזור הביתה איתם, נכיר אותם לאבא"
"רעיון טוב"

* * * *

"ההה… פול מתחתן, ולג'ון יש חברה.."
"עוד חברה?"
"כן, טוב, יותר נכון ידידה. אבל בטח היא תתפקד בתור היזיזה שלו.. מי יודע.."
"היי, למה לשנינו אין בחורות?"
"כי לי יש גבות מחוברות ואתה מנודה מהלהקה.."
"תפסיק עם זה כבר! ! ! !"
"בסדר, בסדר.. סליחה"
"היי.. ג'ורג'… שמת לב לאישה עם השיער האסוף לפקעת עם סיכות, שמסכה על מקל מכסה את פניה והיא מנפנפת במניפת נוצות מול החזה שלה בהתרגשות, ועכשיו היא גם בוהה בנו?"
"אהה? אוו.. כן, שמתי לב.. ובסימן שלי- תתחיל לרוץ!!"

!~END


תגובות (3)

אני ממליצה לך להמשיך יש בזה יחוד

13/05/2011 15:51

ואו; לא ציפיתי לתגובה כזאת, תודה רבה לך!

13/05/2011 18:46

חחחחחחחחחחחח

09/03/2014 15:47
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך