חייה של מתבגרת צינית- פרק 11

אני ודין התחלנו להתקרב. את כל ההפסקות בילינו ביחד, כמו שפעם ביליתי עם איתי. ואז קלטתי שמבחינת איתי בגדתי בו. אמרתי לו שאני רוצה להתרחק כי התקרבנו יותר מדי וזה בדיוק מה שעשיתי עם דין. אבל לא הרגשתי כלפי דין את מה שהרגשתי כלפי איתי. החלטתי להתקשר אל איתי והאמת היא שהתגעגעתי אליו מאוד, לא משנה כמה הכחשתי את זה. ברור שנהניתי גם להיות עם דין, אבל הוא ואיתי היו שונים מאוד. האמת שגם דומים מאוד. שניהם היו מצחיקים מאוד, על שניהם סמכתי. הם גם היו דומים במראה. אבל דין היה ילד טוב כזה, ואיתי לא. לדין היה חיוך חמוד, לאיתי היה חיוך מסתורי. היה מוזר להשוות ביניהם. אבל החלטתי בסוף שאיתי חסר לי, אז התקשרתי אליו. בצלצול הראשון הגעתי לתא הקולי. גם בצלצול השני. גם בשלישי. החלטתי שהוא מסנן אותי. התקשרתי אליו שוב כעבור עשר דקות.
"מי זה?" הוא שאל. ליבי שקע בקרבי. הוא מחק את המספר שלי?
"זאת קתרין."
"מה את רוצה?" הוא נאנח. נשמע עייף.
"אני רוצה לדבר איתך."
"למה?"
"התגעגעתי." שתיקה. יכולתי לשמוע את הנשימות שלו מהצד השני של הקו.
"איתי?"
"מה?"
"תגיד משהו." הוא נאנח שוב.
"מה את רוצה שאני אגיד."
"מה שבא לך. אתה יכול לצעוק עלי, לקלל אותי, אבל בבקשה תדבר איתי." איתי צחק. שילוב של צחוק אמיתי וצחוק מריר. אני לא רוצה לצעוק עלייך או לקלל אותך.
"אז תגיד משהו." צחקתי גם אני.
"את מדברת איתי רק כדי לגלות מה אמרתי לדין?" לשאלה כזאת לא ציפיתי.
"בעיקר בגלל זה," צחקתי. "אבל לא רק."
"ברצינות."
"לא בגלל זה. אמרתי לך, התגעגעתי אליך."
"אז למה ניתקת איתי קשר?"
"אני מצטערת. לא התרגלתי להיות קרובה כל כך לבן אדם מסוים."
"ומה קרה ששינית את דעתך?"
"הבנתי שזה בדיוק מה שאני עושה עם דין. ושהתקרבתי לדין כי התרחקתי ממך. ואז הבנתי שאתם לא אותו בן אדם. ושאני רוצה להיות קרובה אל שניכם."
"אני לא מספיק לך?" עכשיו הוא צחק.
"לא." צחקתי גם אני.
"אני מצטערת על הכל."
"אוקיי, סלחתי לך."
"מתי נפגשים?"
"היום בשש, בבית שלי." ניתקנו את השיחה.