ספרינג-קאמפ (פרק 16)

הבוקר שוב עלה על המחנה שלנו. הציפורים צייצו מספר מנגינות, העלים הירוקים לבלבו מן העצים והפרחים נראו עליזים וצבעוניים.
אפילו הסוסים התרגשו וצהלו מעט בחווה. כן, היום אמור להיות יום נפלא.
ליאן כבר קמה מוקדם כרגיל להתעמלות הבוקר שלה. עשתה מספר תרגילים ונהנתה ממזג האוויר החמים שהציף את גופה באושר. חולצתה הלבנה נראתה זוהרת מאוד ומכנסה הורוד והקצר זהר לאור השמש ושיערה האסוף לצד גומיית שיער שחורה נראה זהוב למדאי.
"אני שמח לראות שאת שמחה היום" אמר עידן בחיוך רחב לבוש בג'קטו הכחול ובמכנס הג'ינס השחור.
"בוקר טוב גם לך" אמרה ליאן וניגשה לתת לו חיבוק.
"אני צריכה לדבר איתך על משהו" אמרה ליאן והלכה עם עידן לשבת על הספסל ליד עצי הדובדבן הורדרדים.
"אני חושבת שכדאי שניפרד" אמרה ליאן בעודה מחזיקה את ידיו של עידן קרובות לשלה.
"אני מרגישה שאנחנו לא באמת מתאימים זה לזו. אתה שייך לאגם והיא לך אני לא יכולה למנוע זאת."
"את בטוחה שזה מה שאת מרגישה?" שאל עידן בהיסוס
"כן. אני מצטערת אם זה מאכזב אותך אבל אני אשמח אם ככה זה יישאר בינינו. ידידים טובים."
"אני מקבל את הרגשתך ליאן. אני רציתי לדבר איתך על זה גם במוקדם ובמאוחר."
"אני מניחה שגם אתה הרגשת כך" אמרה ליאן.
"אני לא רוצה להרוס לשנינו את היום. חבל לקלקל הכל. תמשיכי בהתעמלות הבוקר ואני אלך לנגן קצת באוויר הצח." אמר עידן והלך משם וליאן המשיכה בהתעמלות שלה.
רוני כבר הייתה מוכנה. לבושה בגופייה כחולה ובמכנס קצר לבן עם צמה קטנה בשיערה החום. וכשהלכה להעיר את מור שמה לב שהיא לא הייתה במיטתה או בחדר.
אופק גם היה מוכן ליציאה. לבש את הג'קט הלבן שלו ואת מכנס הג'ינס הכחול ויצא לקראת רוני.
"אופק היום אנחנו ממשיכים בחיפושים. זה לא יכול להיות שלא נמצא אותה. עברו שלושה ימים!"
"את צודקת רוני. בואי לא נבזבז זמן וניגש לדבר"
השניים הלכו לחפש את מי שרצו לשוחח איתו ובינתיים מור ישבה בחדר האוכל. נראתה כאילו שמחכה למשהו שעומד להתרחש. הטלפון שלה צלצל והיא הלכה לצד להמשך השיחה.
"הלו?" אמרה בלחש
"אני מקווה שהכל עובד כרגיל מור. אני לא רוצה שיתחילו חשדות מצד רוני ואופק. תדאגי לכך שלא ימשיכו בחיפושים שלהם אחרת כל התוכנית שלנו תהרס."
"בסדר אין בעיה." אמרה מור וניתקה את השיחה והלכה לחפש את רוני ואופק.
רוני ואופק הקדימו אותה. הם מצאו אותה הולכת לאבר חדרי השינה וצעקו לאברה.
"מור אנחנו צריכים לדבר איתך!"
"בסדר.." אמרה מור בגמגום והשלושה הלכו להתיישב על הספסל.
ג'ייסון בינתיים שיחק במגרש הטניס וראה את עידן יושב לבדו על הספסל הקטן בקצה המגרש וניגש אליו.
"מה קרה אחי? מה זה הדיכאון הזה?"
"אני וליאן נפרדנו."
"מה?"
"כן אחי. זה לא התאים לה כנראה. והאמת שגם לי לא"
"אאני מצטער לשמוע. מה אתה הולך לעשות עכשיו"
"לחפש את אגם ולהגיד לה מה אני מרגיש."
"אתה יודע.. כשאני חושב על זה, לא ראיתי אותה בזמן האחרון מסתובבת."
"אולי היא חולה?" שאל עידן
"אתה יכול לשאול את רוני. בטוח היא תדע." אמר ג'ייסון ועידן הלך לחפש אותה.
רוני ואופק סיימו לספר למור את הסיפור והיא נשארה מודהמת. הם הראו לה בנוסף את המסמך שמצאו.
"אתם בטוחים שהיא נחטפה?"
"זו ההשערה שלנו. היא לא במחנה."
"אולי היא הלכה הביתה?"
"אנחנו לא בטוחים." אמר אופק "אבל חשוב שתשמרי על זה בסוד. אסור שעוד מישהו ידע על זה."
"בסדר אני מבטיחה. בואו נחשוב איך ומי ינסה לחטוף את אגם.."
השלושה דיברו אבל עידן נעמד מולם בתדהמה…