"עד שתבואי אליי, ותיכנסי לחיי אל תתני לי ללכת.." פרק 7

נ.מ ליאן
"הגענו" אמר נדיר, וקם מהאופנוע, ואני אחריו מורידה את הקסדה, נותנת לו.
כשנעמתי, ראיתי איפה אנחנו, היינו על צוק מעל הים. בקצה של הצוק היה מפה, ועליה שתי כוסות יין, יין, נרות, והמנה האהובה עליי רביולי פטריות עם רוטב שמנת פסטו, ופרמזן בצד.
לנדיר היה סטייק עם צי'פס. והיה כוסות רגילות קולה, קולה זירו ומים.
"וואו" אמרתי השעה הייתה מאוחרת והים היה יפהפייה.
"איך ידעת מה אני הכי אוהבת לאכול?" שאלתי אותו.
"האמת.. שהסתכלתי בתמונות שלך בפייסבוק, וראיתי את הבחורה שהיית איתה במועדון, אז שלחתי לה הודעה" אמר לי.
"ווואו השקעת" אמרתי בחיוך, וצחקקתי. הוא חייך אליי חזרה.
"את באה?" שאל, ממשיך לחייך, מושיט אליי את ידו. הנהנתי והחזקתי בידו.
התיישבנו על, השמיכה והתחלנו לאכול לדבר ולצחוק.

נ.מ ליאור
יצאתי מהבית, עצבני טורק את הדלת.
הלכתי לכיוון הקיוסק של שלומי.
"שלומי כפרה עלייך תן לי שתי קופסאות של סיגריות" ביקשתי משלומי המוכר, שכבר מכיר אותי טוב.
"קח" אמר לי, נתתי לו את הכסף, חייכתי והכלתי לכיוון הפארק.
כשהגעתי לשם, התיישבתי בספסל הקבוע שלי, והתחלתי לעשן את הסגרייה לאט לאט, מרגיש איך אני נרגע.
"ידעתי שאני אמצע אותך פה" שמעתי קול מאחריי. הסתובבתי וראיתי את מוראל.
"מה אתה רוצה מוראל?" שאלתי אותו מסתובב בחזרה, ממשיך לעשן.
"תקשיב אני מצטער, ליאור" אמר מתיישב לידי שם את ידו על כתפי.
"אתם האחים שלי הקטנים, בחיים לא הייתי מנסה לפגוע בכם. לא בך, לא בדניאל ובטח שלא בליאן" אמר לי
"אני יודע שלא יבויה. אבל.. אתה לא היית פה הרבה זמן, ואתה בא ומתנהג כאילו אף פעם לא הלכת" אמרתי לו.
"כנראה כי זה מה שרציתי שיקרה.." אמר לי. אני מבין אותו באיזשהו מקום, שהוא רוצה לחזור ושהכל יחזור להיות כמו פעם,לפני שהוא עזב, לפני שלירן מת.
"אני מבין את זה.. אבל גם אתה חייב להבין שלא משנה כמה אתה, אני או כל אחד אחר, נרצה את זה, זה לא יכול לקרות" אמרתי לו.
"אבל למה?" שאל אותי מיואש כבר.
"כי כל כך הרבה דברים קרו, מוראל. וששום דבר אחריהם לא יכול לחזור להיות כמו שהיה." אמרתי לו
"מקודם, אמרת שהיית בקומה שלושה חודשים. איך זה קרה? שאל אותי
" לפחות שאני אנסה להתעדכן" אמר וגיחך.
" לפני חצי שנה, יצאתי עם חברים למועדון. וראיתי שם איזה בחורה, מישהי יפהפייה, ילדה טובה כזאתי, לא יודע למה הייתי חייב לגשת עליה. אז זה מה שעשיתי.."

~פלשבק ~
"היי" אמרתי לה מתיישב לידה בבר.
"היי" אמרה לי בחיוך קטן, וביישן.
"ליאור" אמרתי לה.
"מעיין" ענתה לי עדיין עם החיוך,היפהפייה שלה.
"מתאים לך השם. שם יפהפייה לבחורה יפהפייה" אמרתי לה. אהבתי את המראה העדיין שלה היה לה עיניים ירוקות, חומות עם ריסים ארוכים. שיער שטני שהיה חלק עם בקבוקים בקצוות. היו לה שפתיים ורודת לא עבות ולא דקות, והיא לא אף סולד קטן, ויפה. היא הייתה עם שמלה סטרפלס שבחזה היא צמודה, ואז מתרחבת בקו שמתחת לחזה היו פרחים כאלה עדינים בצבע כסף ולבן.
"אתה לא נראה לי כזה בחור שמתחיל אם בנות.. אתה נראה כזה שאוהב רק סטוצים" אמרה לי.
"זה נכון.אבל שראיתי אותך, באמת שלא התאפקתי, הרגשתי שאני חייב לעצמי לבוא אלייך, אני מקווה שאת יודעת שאני באמת מתכוון לזה" אמרתי לה
"לא יודעת למה, אני מאמינה לך" אמרה לי בחיוך כשהעיניים שלה זרחו.
"מה דעתך שניפגש מתישהו?" שאלתי אותה עם חיוך.
"אני שמח תביא את הפלאפון שלך" אמרה בחיוך.
~סוף~

"אוקיי, אבל מה היא קשורה לזה?" שאל אותי מוראל
"העניין הוא.. שהיא עבדה עליי. היא בחיים לא יכלה להיות שלי.." אמרתי משפיל את המבט שלי.
"למה? אחי מה ישלך אתה חלומה של כל בחורה" אמר לי בחיוך טופח, לי על השכם.
"הקטע המזדיין, שפה זה לא עזר לי.. כי היא כבר הייתה של מישהו אחר" אמרתי לו
"על מה אתה מדבר?" שאל אותי
"היא באה ממשפחת פשע. והיה לה ארוס, מישהו שמאז ומתמיד הם היו אמורים להיות ביחד, להתחן, ולהביא ילדים לעולם.." אמרתי לו,והמשכתי.
"אחרי חודשיים גיליתי את זה בדרך הכי גרועה.." אמרתי לו נזכר בזה.

~פלשבק~
"אח כמה אני אוהב אותך" אמרתי למעיין , ישבנו על ספסל שהיא עליי, ואנחנו מתחבקים.
"גמאני אוהבת אותך" אמרה לי בחיוך, והתנשקנו.פתאום, הרגשתי את מעיין, מתנתקת וכבר לא מעליי.
פתחתי את עיניי, וראיתי את מעיין זרוקה בצד על הרצפה ושלושה בחורים שנראים בסביבות ה17 18.
"בואנה מה נראלכם שאתם עושים?!" צעקתי עליהם.
"מצחיק זה, מה אנחנו עושים. מה נראלך שאתה נוגע בבחורה שלי?!" שאל בעצבנות אחד הבנים.
"הבחורה שלך? זאת חברה שלי " אמרתי בעצבנות.
"אז אני מבין שהיא לא סיפרה לך" אמר לי בחיוך מתגרה
"לא סיפרה לי מה ליאן?" שאלתי מסתכל עליה. והיא הסתכלה עליי בעיניים מפוחדות, ועצובות.
"אני.. אני מצטערת ליאור אבל אני מאורסת לשלומי.. אני חייבת להתחתן איתו" אמרה לי.
והסתכלתי עליה בשוק, במבט לא מאמין. היא שיקרה לי היא הבטיחה שהיא רק שלי, ושתמיד נהיה ביחד.
"ועכשיו על שנגעת בבחורה שלי אתה תשלם" אמר לי שלומי והוא והחברים שלו התחילו להרביץ לי במוטות. ואני החזרתי.
בסוף זה היה אני נגד שלומי. נתתי לו מלא אגרופים בבטן ואז, זה קרה.. הרגשתי את הסכין נכנסת עמוק, עמוק בחזה שלי .
הוא הוציא אותו והתרחק ממני לאט לאט.
~סוף~

"אחרי זה גילו שיש לי בעיה בקרישת דם אבל הייתי בקומה, כי איבדתי יותר מדי דם." אמרתי לי.
"אני מצטער שלא הייתי פה בשבילך" אמר לי בחיוך מתנצל.
"זה בסדר אוהב אותך אחי" אמרתי לו
"גמאני אוהב אותך" אמר לי והתחבקנו (הם אחים זה קטע מרגש תתמודדו)

נ.מ נדיר
"אז ליאן. מה את מספרת?" שאלתי אותה. היא עניינה אותי.
"האמת ש.. אח שלי הגדול מוראל חזר" אמרה לי משפילה את מבטה. הייתה בשוק
"וואו.. מה איך את ?" שאלתי אותה
"חרא. הוא חושב שיש לו עוד זכות להחליט משהו עם החיים שלי. ואני פשוט שונאת אותו, כי התגעגעתי אליו כל כך" אמרה ופשוט התפרקה. אספתי אותו לתוך חיבוקי.
"זה בסדר מותר לך להתפרק" אמרתי לה מלטף, ומרגיע אותה.
היא הרימה את ראשה אליי והסתכלה בעיניי. התקרבנו, לאט לאט, ואז זה הגיע מה שחיכיתי לו, מה שכל כך רציתי להרגיש עוד פעם. התנשקנו.