"עד שתבואי אליי, ותיכנסי לחיי אל תתני לי ללכת.." פרק 10

"ליאן, כפרה בואי, קידוש" שמעתי את אמא שלי צועקת לי מלטה.
אז כן כבר יום שישי. מחר אני הולכת עם קובי לים. והיום אני יוצאת. ווידאתי שנדיר בבית, הוא לא מרגיש כל כך טוב.. מסכן שלי, אני הולכת לעשות לו הפתעה.
ירדתי למטה וראיתי את כולם בשולחן. וכן כולם, שזה כולל את מוראל, לצערי.
"יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:
סַבְרִי מָרָנָן. " אבי קרא.
"לחיים" ענינו כולם.
"בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן" סיים את התפילה.
"אמן" ענינו כולנו, והעבירו את כוס הקידוש, ביננו.
אחרי שעה וחצי נגמרה הארוחה. אם הרבה צחוקים, ושקט מהצד שלי ושל מוראל.
עדיין לא התרגלתי לעובדה שהוא כאן. וזה כנראה גם לא יקרה בקרוב, וזה גם לא נורא, אני כל היום בצבא אני רק סופש שני בבית, אז לא יוצא לי לראות אותו הרבה.
עליתי לחדר, פותחת את הארון מחפשת מה ללבוש.
לבסוף בחרתי בשמלה שחורה פתוחה בגב, עם כתפיות דקות. שהיא רחבה מעט.
שמתי נעלי עקב שחורות, גבוהות.
שמתי אודם אדום חזק, קצת בורדו, איליינר, מסקרה, ומעט סומק.
החלקתי את שערי, ועשיתי בייביליס בקצוות. שמתי את השרשרת שלי של אינפינטי, וצמיד עבה מעט, שיש לו מלבן אחד עבה, וכל שאר הצמיד דק. על החלק העבה כתוב 'לירן' באנגלית בכתב מחובר. אחרי שהוא מת, ביקשתי אני לקחת את הצמיד שלו. הוא תמיד היה אליי. הוא גרם לי להרגיש ביטחון. גם בצבא הייתי לובשת אותו. היה לי אישור מיוחד. כי הייתי מתחרפנת אם הצמיד לא היה אליי. גם במקלחת אני איתו, תמיד, הוא מזהב אמיתי אז הוא נשמר.
שמתי טבעת יפה, והייתי מוכנה.
ירדתי למטה, וראיתי את מוראל אם חברים, והוא הסתכל אליי, לא הקשיב למי שדיבר אליו. העפתי לעברו מבט, והמשכתי ללכת החוצה.
נכנסתי לאוטו השחור שלי, והתחלתי לנסוע לנדיר.
תוך חצי שעה הגעתי, ופתחתי את הדלת. היה לי מפתח הוא נתן לי אותו.
עליתי לכוון חדרו ואז שמעתי קולות, ו… גניחות? איך זה יכול להיות, נדיר אמר לי שהוא לבד.
נדיר, נדיר" שמעתי צעקות מכוון חדרו של נדיר.
"אני אוהב אותך, רק אותך. ליאן רק משחק. אני אשכיב אותה, יסמן עליה וי וזהו. אני מקבל 1,500 שקל הבנים, וקובי המפקד שלה חשב שהוא יצליח לפניי" שמעתי את קולו המשועשע של נדיר.
"אז זה מה שהייתי? התערבות מזדיינת?!" נכנסתי בעצבים לחדרו של נדיר, מבחינה בבחורה שהייתה, במיטתו.
"אהה ליאן, תקשיבי, זה לא… זה לא מה שאת חושבת" אמר בלחץ.
"ברור" אמרתי לו בציניות.
"וגם קובי? קובי המפקד שלי? עוד מישו ידע על זה?!" שאלתי בעצבנות. ואז קלטתי מי הבחורה שבמיטה… זאת הייתה לירון