"עד שתבואי אליי, ותיכנסי לחיי אל תתני לי ללכת.." פרק 18- תחנת המשטרה

נ.מ מוראל
"ישבתי עם נועם ואיתי, חברים טובים שלי, שזה קרה.
דפקו על הדלת, לא רציתי לקום, מעליי היו שתי בנות, עם לבוש מנמלי ובידי בקבוק בירה, החיים הטובים בקיצור." אמרתי והשוטר הנהנן בראשו, מסמן לי להמשיך.

*
"מי זה?" צעקתי.
"משטרה" אמרו, ומיד ליבי החסיר פעימה. למה שתבוא משטרה? קרה משהו? ליבי היה מלא דאגות אז במהירות, הורדתי מעליי את שתי הבנות, שמתי חולצה, והלכתי לדלת.
*
"לא ידעתי מה היה יכול לקרות, שהיה מביא משטרה, לא חשבתי שהם יסתבכו ככה" אמרתי לו.
"תמשיך בסיפור" אמר לי, השוטר, נשמתי עמוק והמשכתי.

*
פתחתי את דלת הבית, והבחנתי בשני שוטרים לבושים מדים, ועליהן דרגות.
"מוראל אסולין?" שאל אותי השוטר, ברצינות מוקצנת לדעתי…
"כן?" אמרתי או יותר נכון שאלתי.
"אתה מזומן לחקירה, בתחנת המשטרה." אמר לי השוטר, והמשיך אותו השוטר השני.
"אתה לא עצור, אדון אסולין, אבל עם לא תבוא איתנו אתה כן תהיה עצור, בחשד לשיתוף פעולה" אמר.
"אני לא מבין, חקירה על מה?" אמרתי.
*

"ברגע שהגעתם, לא היה מושג ממה שקרה, לא הבנתי מה רציתם ממני או מחיי. לא ידעתי שמישהו משניהם מסוגל לעשות דבר כזה, ובדיוק כמוכם הייתי מופתע, אבל הייתי בעיקר מאוכזב" אמרתי לו.

*
"על רצח, האחים למשפחת 'מאושר'" אמר לי השוטר.
"מה?!" שאלתי לא מבין
"למה שיהיה לי קשר לרציחת שני אנשים בעולם התחתון? אדוני השוטר, עד לפני חודש הייתי קשור במרתף של החמאס" אמרתי לו.
"אנחנו לא מאשים אותך בכלום." אמר ברוגע והמשיך.
"שניים מהחשודים העיקריים שלנו הם, ליאור וליאן אסולין. ולפי מה שאני יודע הם האחים הקטנים שלך, או שאני טועה?" אמר השוטר בזלזול.
"צודק, צודק…"מלמלתי.
"קדימה, אתה בא איתנו" אמר ויצאנו מהבית, נכנסים לניידת, ונוסעים.
איי איי ליאן , ליאור מה עשיתם? ויותר חשוב מזה, איפה אתם?
*

"התחלתי לגמגם מהלחץ" אמרתי משפיל את מבטי, וממשיך לדבר.
"למרות שלא ידעתי במה מדובר, או למה שליאור וליאן יעשו את זה, פחדתי שזה נכון… ושהם אכן הרוצחים, ורציתי להגן עליהם." אמרתי לו.
"אני יכול להבין אותך" אמר השוטר, והסתכלתי עליו במבט לא מבין.
"אתה נעדרת כל כך הרבה זמן, גיליתי שעל שלושת אחייך עברו דברים כל כך קשים, בזמן שנעדרת מהבית, כל כך כעסת על עצמך שלא הגנת עליהם, שהרגשת צורך עכשיו לעשות את זה בכל הכוח" אמר לי, והבנתי רק עכשיו, כמה הוא צדק…
"אתה יכול להגיד לי מתי בפעם האחרונה ראית את אחייך?" שאל אותי השוטר.
"אני חושב שאתמול" אמרתי מוודא במוחי שהמידע הזה נכון.
"כן אתמול בבוקר, ליאן יצאה מהבית והסיעה את ליאור ודניאל, האחות התאומה של ליאור לבית הספר, ליאור, דניאל וחן, חבר טוב של ליאור חזרו בסביבות השעה ארבע, אבל את ליאן לא ראיתי מאז, היא לא חזרה הבית" אמרתי לו, קולט שאין לי מושג איפה ליאן…
"ישלך מושג איפה היא יכולה להיות?" שאל השוטר, והנהנתי בראשי לשלילה, אבל אז תוך שנייה עצרתי.
"לירוי" מלמלתי לעצמי מבין שיכול להיות שאנו נמצא אותה…