“עד שתבואי אליי, ותיכנסי לחיי אל תתני לי ללכת..” פרק 19

נ.מ לירוי

שכבתי במיטה מלטף הלוך ושוב, את ראשה של ליאן שנשען על החזה שלי. היינו בבית שלי אחרי הפגישה הלכנו אליי, ונרדמנו.
'תמיד אלך אחרייך חכי חכי כבר לא יכול בלעדייך אל תלכי לא אל תלכי …' שמעתי את צלצול הפלאפון שלי, הסתכלתי על הצג והופיע מספר לא מוכר.
"חיים את מכירה את המספר הזה?" שאלתי את ליאן, מראה לה את המספר.
"אממ כן זה המספר של לירן, תענה" אמרה לי, הנהנתי ועניתי.

"הלו" אמרתי
"לירוי דחוף אתה יודע איפה ליאן, אני פה במשטרה ו…" אמר לי וקטעתי אותו.
"שו משטרה? ומה ליאן קשורה?" שאלתי לא מבין, הסתכלתי על ליאן וראיתי את עיניה נפתחות בשוק.
'אני לא פה' סמנה לי עם שפתיה, וידה.
"עזוב אני אספר לך כבר היא איתך?" שאל, וליאן הסתכלה עליי אם עיניים מתחננות.
"היא לא איתי, הייתי איתה בערך שעתיים והיא הלכה" אמרתי לו.
"טוב אחי, אם תשמע ממנה תגיד לי" אמר לי נאנח.
"ברור גבר, ביי" אמרתי לו ונתקנו את השיחה.
"ליאן את צריכה לספר לי משהו?" שאלתי אותה.
"לפני שנה היה לי ידיד הכי טוב, הוא היה כל החיים שלי ואני הייתי גם כל החיים שלו. הוא תמך בי משלירן מת וגם בתקופה שסהר חבר שהיה לי, שזה סיפור אחר" אמרתי מגחכת בעצב.
"שגם הוא מת, אבל הוא בא ממשפחת פשע, אז הוא החליט לאמן אותי, כדי שנוכל להמשיך להסתובב ביחד, בלי לפחות שיקרה לי משהו. יום אחד, חזרתי מבית של חברה בשעה מאוחרת של הלילה בסיבבות 2 לדעתי. אני זוכרת שחטפתי מכה בראש ואז הכל נהיה חשוך…" אמרתי נזכרת לאט לאט במה שקרה.