עורבני חקיין-עם קטניס הייתה נחטפת….פרק 3

קטניס……

התעוררתי סוף סוף..הייתי מעורפלת… לא יכולתי להתרכז בשום דבר בכלל. מה קרה? למה אני מרגישה כאילו פגע בי טונה של לבנים? אני ממצמצת מנסה להתמקד במשהו,אני מחפשת משהו, כל דבר שיגיד לי איפה אני נמצאת. אני מביטה סביבי. גו'האנה מייסון נמצאת לידי, עדיין מחוסרת הכרה. קשה להבין מה קרה. אני מנסה להזכר……

אני קטניס אוורדין. אני שרדתי את משחקי הרעב פעמיים. פיטה מלארק ניצח איתי. הוא אוהב אותי …. אני אוהבת אותו. היינו בגמול הרבעוני….ו….

הגבול הרבעוני! הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שפוצצתי את שדה הכח …. אבל איפה אני עכשיו? אני מביטה סביבי ואני רואה שאנחנו נמצאים בתא. איך הגעתי לכאן? אני שומעת צעדי רגליים מתקרבים לתא. הפרצוף מציץ מהסורגים הבן-אדם שהכי לא רציתי לראות הגיע –הנשיא סנוא–

"שלום מיס אוורדין.תפסת תנומה נעימה?" סנואו שאל תוך כדי שהוא מגחך.

"איפה פיטה!!!!!" אני צועקת. הוא פשוט צוחק עליי.

"כמו שאת רואה מיס אוורדין, כאשר את פוצצת את שדה כוח ,הקפיטול תפס אותך ואת מיס מייסון. המורדים לקחו את פיטה ופיניק. …לרוע מזלך, זה אומר שיהיה לנו איתכם …. חקירה , כדי לראות את מה שאתם יודעות על המרד " הוא קרא ברשעות. אם יש דבר אחד טוב שקרא זה שפיטה בסדר , אני יכולה להגיד שסנואו מתעצבן…..

"תשאל כל מה שאתה רוצה אני לא יודעת כלום". אמרתי לו בקול חלוש. הוא נתן בי מבט לא אמין והלך משם. אני זוחלת אל גו'האנה כדי לראות אם היא פצועה. … . נראה שגו'האנה תהיה בסדר, אולי יש דרך כלשהי, שאנחנו יכולות לצאת מזה. גו'האנה מתעוררת וחוזרת לאט לאט להכרה.

"קטניס? איפה אנחנו?" היא שואלת אותי בשקט.

"הקפיטול. הם חטפו אותנו גו'האנה". עניתי. היא הביטה בי, אני יכולה לספר שהיא הייתה מבוהלת

"אל תדאגי אני בטוחה שהמורדים יצילו אותנו בקרוב. כל זה ייגמר בקרוב". אמרתי לה בתקווה שזה אפשרי. היא רק מנידה בראשה. אני שומעת את הצעדים הבאים במסדרון שוב. אוכף שקט מגיע לתא שלנו.

"אוורדין,בואי." הוא אומר לי. הוא לוקח אותי לחדר הקטן הזה עם כיסא באמצע החדר. הוא קושר אותי לכיסא, כך שאני לא יכול לברוח . כל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא שאני כל כך שמחה שזה לא פיטה….מה הם רוצים ממני כבר אמרתי שאני לא יודעת כלום אני מסתכלת על הכיסא ואני מגלה…..
…זה כיסא מחשמל….אוי לא!!!!!

"מיס אוורדין, איפה המורדים?" הוא שואל אותי בדרך לא מנומסת בכלל

"לך לעזאזל".אני צועקת באיום. הוא מניד בראשו ופונה על מתג שמדליק את הכיסא. צרחתי בכאב. . זה כואב כל כך ! הוא מכבה אותו ןהכאב לאט לאט נמוג

"עכשיו אני אשאל שוב. איפה המורדים?" הוא אומר שוב. אני מסתכלת ישר בעייניו:

"אין לי מושג". עם התשובה הזאת החשמל מזעזע אותי אפילו יותר, זה מרגיש כאילו נדקרתי עם מיליון מחטים קטנות הדחופות לעור שלי. הוא סוגר את המתג שוב. עכשיו הוא מנסה גישה אחרת.

"תגידי לי קטניס, מה את יודעת?!."

"אני רק יודעת שאתה מטומטם מספיק בשביל עדיין לא להבין שאני לא יודעת כלום!" אני עונה בלהט. הוא סוטר לי בחוזקה. אני צרחתי בכאב….נראלי שזה ישאיר סימן
"את יודעת קטניס, אם את מנסה לשמור על פיטה בטוח , אין טעם. הוא לא אוהב אותך יותר." בהערה הוא מנגן שוב ושוב את קול פיטה אומר לי שהוא שונא אותי יותר מכל דבר. בשמיעה של המילים האלה, אני לא יכולה שלא להאמין לו.הוא אוהב אותי? ……מה קרה לי?אני עקשנית ,אני חזקה וזה הצליח לשבור אותי!!!! דמעות מתחילות לזלוג לי מהעיינים …..תהיי חזקה!!….אני פוקדת על עצמי

"עכשיו קטניס, מה את יודעת?" הוא שואל בפעם האחרונה. אני עונה בפשטות.

"שום דבר." אמרתי בשיברון. אז אני מרגישה שמשהו קשה פגע בראש שלי, ואני מתעלפת …