עין הסקרנות / פרק 2 .

פקחתי את עיניי עם כאב גדול , הכול היה מטושטש זה מה שלפחות ראיתי או ניסתי להבין
מה אני רואה , צבע החדר היה צבוע בכחול חלש ולא היו כוכבים על התקרה ישר הבנתי
אני לא בביתי !
קפצתי במהירות מן המיטה וניסתי לא לאבד את שיווי המשקל שלי , לבסוף קרסתי על
הרצפה כמו שאני שקרסתי אתמול על המדרכה אחרי שליבי קרס ביחד עם הכאב .
אני מסתכלת מסביב ולא מבינה איפה אני נמצאת , הדבר האחרון שאני זוכרת זה היה
שלקחתי את ידו של דין ואז הכול נהיה מעורפל " אני אצל דין בבית "? שאלתי את עצמי והקרבתי
אל הדלת שאני פותחת אותה ומציצה מלמטה , טיפה טיפה שלא יראו , המסדרון ריק , אני מביטה
לצדדים ומתקרבת בעדינות אל המעקה החום ומביטה מעברו , אני רואה את דין מלווה את ההורים שלו
לדלת , הם מנשקים אותו בלחי " ביי דין , תשמור על עצמך " אומרת אמא שלו ושניהם יוצאים , דין
מסתובב לכיוון שלי , זזתי אחורה שלא יראה אותי והתחלתי להתנשם בכבדות " סוף סוף לבד "!
אני שומעת אותו צועקת ומתקדם אל עבר המדרגות , אני מביטה מעבר , שוכבת על הבטן ומסתכלת
אל עבר דין שעומד אל עבר הדלת ועם הגב אלי , אני קמה על רגליי ורצה במהירות לצד השני , שם
אני שוב נשכבת על הבטן ומסתכלת מצד שמואל מעבר המעקה החום אל דין שמתחיל לעלות במדרגות
לאט לאט , המדרגות חורקות ומסמנות לו שהוא צריך לעלות במהירות לעבר החדר שלו , שאני רואה את
הרגליים היחפות שלו מתקרבות לפניי אני מתרחקת ומסתגרת בפינת החדר , בפינה שפונה לבפנים
מאשר לבחוץ .
שאני רואה שדין מתקרב אל החדר שלו ונוגע בידית אני ניצלת , קושרת במהירות את השרוכים
בנעלי הספורט שלי , קמת ובספירה של שלוש מתחננת לרוץ לכיוון המדרגות ולברוח מהבית " אחד "
אני ממלמת לעצמי ומתקדמת צעד " שתיים " מתקדמת שתי צעדים , מסתכלת לכיוון דין שנכנס לחדר
"שלוש " אני אומרת לעצמי ומתחילה לרוץ במורד המדרגות כאילו שהחיים שלי תלויים בריצה אלפיים
הזאת , אני מגיעה לדלת רואה אותה נעולה , הלב שלי מתחיל לדפוק במהירות רבה " מה אני עושה "?
אני שואלת את עצמי ואז אני קולטת את המפתח אשר נמצא בדלת , אני ישר פותחת במהירות את הדלת
, ברגע שהוצאתי רגל מהדלת לכיוון הרחוב ידיים עטפו אותי מאחורה , קפאתי , פשוט קפאתי ,
" הוא תפס אותי " מלמלתי לעצמי שאני מעוצבנת שלא עשיתי את זה במהירות רבה יותר , דין סגר
את הדלת והרים אותי על ידיו , הסתכלתי עליו שהוא ללא חולצה וסומק עלה בלחיי , הוא הניח אותי
אל הספה וישב מולי .
" את לא היית צריכה לברוח ככה " הוא אמר פגוע .
אני פותחת את פי לומר משהו ואז סוגרת אותו , בוהה ברצפה , דין מרים לי את הפוני לאחור ומסתכל
עלי " מה יש "? הוא שואל ואני נאנחת ומסתכלת אל עיניו .
" מה אני עושה פה ? אני לא מכירה אותך בכלל , אני צריכה לחזור לבית ! איפה אנחנו בכלל "?
התחלתי למלא אותו בשאלון והוא מסכן לא מצליח לענות לי עליהם , הוא שם את ידו על פי .
" קודם כול , התעלפת לי בידיים כי התקררת , לא לבשת את הבגד המתאים למזג אוויר סוער ,
שנית אנחנו אצלי בבית כי לא ידעתי איפה את גרה , למזלי ההורים שלי מכירים את ההורים שלך יותר נכון הכירו את אמא שלך , אני מצטער , אז הם הודיעו לאבא שלך , את חולה ויש לך חום אז את אצלי
בנתיים בבית עד שירד לך החום , וההורים שלי נסעו לחופשה אז נהיה רק אני ואת " הוא חייך .
" אני לא מכירה אותך בכלל " אני אומרת והוא מהנהנן .
" אני יודע אבל נוכל להכיר אחד את השני ? את לא חושבת "? הוא מחייך חיוך חושף שניים ומגיש לי
כוס תה , אני מחייכת ולוגמת מהכוס .