על צבא והאהבה פרק 3

תומר
מאז שראיתי את ניצן אחרי שלא ראיתי אותה כבר ארבעה חודשים ,רציתי לרוץ ולחבק אותה
אבל לא יכולתי
וכל כך כעסתי עליה שויתרה עלינו ולא האמינה לי .. כעסתי כל כך על זה שהלכתי למסיבה הזאת ועל הבחורה השיכורה שאני אפילו לא מכיר שהתנפלה עליי .
שראיתי את ניצן הרגשתי את כל הכעס אליה
ולא האמנתי שהיא באמת כאן
והייתי חייב לתת לרגשות לשלוט בי.
אנחנו בצבא ואני המפקד שלה .היא זאת שבחרה להיפרד ממני . היא זאת שבחרה לסיים את זה
אז אני חייב להיות קשוח איתה כמו כל החיילים .
כשראיתי ששמרה את השרשרת שהבאתי לה
ביום הולדת
שהיא עדיין זוכרת את מה שהיה בינינו היא לא שכחה וגם אני לא
עדיין אהבתי אותה מאוד.אבל היא לא אהבה אותי
מה שהיא אמרה לי באותו יום שבר וריסק אותי לחתיכות
לא ישנתי במשך שבועות ושתיתי הרבה .
ניסיתי לא לחשוב עליה בזמן האחרון
אבל עדיין התמונה שלי בפלאפון הייתה השומר מסך שלנו
לא הצלחתי לשחרר ממנה למרות הכאב
היא לא האמינה לי ואני לא יכול לסלוח לה על זה שחשבה שאני יכול לעשות דבר כזה.
היא חיכתה לי ליד המשרד
ואני פתחתי אותו וסימנתי לה להיכנס וסגרתי את הדלת
ישבתי על הכיסא במשרד שלי והייתי חייב להיות מקצועי
"ניצן תעברי לדום!"
"סליחה אתה צוחק עליי?"
"תעשי מה שאמרתי בלי התחכמויות"
היא עברה לדום והסתכלה עליי בכעס
"מה זה היה ניצן את מוכנה להסביר לי!" אמרתי בקול
היא שתקה
"ניצן!"
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר המפקד"
היא תמיד אהבה להתחכם
"את לא יודעת על מה אני מדבר! את שפכת קפה רותח על מפקדת ואני לא חושב שזה בטעות" אמרתי רותח עליה מזעם .
למה היא עשתה את זה ?
"דווקה כן המפקד החליקה לי היד פשוט ונפלתי"
"לא נראלי ניצן שזה היה בטעות למה עשית את זה!?"
"אתה באמת רוצה תשובה המפקד?"אמרה בזלזול ובכעס
"כן דברי קדימה!"
היא השפילה את מבטה לרצפה וראיתי שהיא מתקשה לדבר
"פשוט .. אתה ושיר המפקדת ראיתי אותכם
אתם ביחד?"
המשכתי להתסכל עליה והופתעתי אז בגלל זה היא עשתה את זה היא קינאה עוד פעם היא המציאה לי סיפורי עלילות כעסתי כל כך ונזכרתי שאמרתי לה שזה היה כלום עם הבחורה מהמועדון והיא לא האמינה
"קודם כל זה לא עיניינך אני המפקד שלך
אז עם קורה משהו עם שיר
זה לא אמור לעניין אותך או להעסיק אותך אני לא רוצה לשמוע מזה יותר זה ברור!?" הייתי קר ושיקרתי לה ,יכולתי להגיד לה שלא קורה בינינו כלום אבל לא רציתי שתחשוב שאנחנו יכולים לחזור
"כן המפקד" היא השפילה את מבטה ונראתה עצובה ופגועה
רציתי לחבק אותה ולא יכולתי כעסתי עליה כל כך
באיזה זכות יש לה לקנא עוד אחרי מה שהיה
"אני לא יכול לעבור על מה שהיה בשתיקה
יש לך עבודות רס"ר 3 ימים לכי לרס"ר ותתחילי היום".
"כן המפקד"
"משוחררת"
היא יצאה ממשרדי
היא הייתה אמורה לקבל שבת על זה
אבל ידעתי שבשבת הזאת יש לה יום הולדת ורציתי שתיהיה עם המשפחה שלה
אני לא מאמין שזה היום הולדת שלה ואני לא יהיה איתה
ואני נזכר שהיא נפרדה ממני ביום הולדת שלי
הייתי שבור והרוס.
יום למחרת ראיתי את ניצן יושבת עם שחר אחד החיילים
התקרבתי לשמוע על מה מדברים
"אז ניצן יש לך מישהו?" שאל שחר
"לא אני לא יוצאת עם אף אחד עכשיו"
"אז באלך לעשות משהו בסופש?"
"אממ את האמת יש לי יום הולדת ואני ישמח לחגוג אותו עם מישהו"
רתחתי מזעם אני זה שהיא אמורה לחגוג איתו ולהיות איתו
ולא פאקינג עם החייל הזה שהיא הכירה שבוע
הוא החזיק לה את היד ונגע לה בברך
"אני ישמח להיות איתך ביום הולדת ולחגוג איתי איתך"
"חיילים מה זה"
הם קמו ועמדו בהקשב
"אתם עוברים על השילוב הראוי אתם לא יודעים שבצהל אין מגע בין חיילים שזה לא יחזור על עצמו!"
"כן המפקד"
שניהם ענו ואני הסתכלתי על ניצן