עם כל הכאב-פרק 10

אמאני נשענה על סף הדלת.
הבטתי בה,קרוב אליה.
"הלב שלי דופק."אמרתי לה,נוגע בשפתייה,מוסיף להניח שפתיי על שפתייה.
ידעתי שאם כל הכאב אני חייב להלחם עליה.
אני רוצה שיהיה לה טוב.
מגיע לה הכי טוב שיש.
זה כבר לא משנה שאני יהודי והיא ערבייה.
השפה של האהבה היא בינלאומית.
הוספתי לנשק אותה.נשיקה ענוגה שהתלהטה לכדי נשיקה לוהטת.
חשתי אש פורצת מתוכי.
מציפה את כל כולי.
"לא,"היא אמרה שוב,אסור לנו.."
היא שוב נעלמה התוך הערפל הסמיך,שהחל אייכשהוא להתפזר.
רצתי אחריי,עם לב מדמם.
"תניח לה.."אמר לי נדב שמצא אותי,שבור.
"אני לא מסוגל.."נאנחתי.כשלפתע ראיתי אותה,עומדת שם,עם דמעות בעיניים.
כן,היא פרצה בבכי.
היא פרצה בבכי שקרע לי את הלב.
רציתי לרוץ אחרייה לעטוף אותה בזרועותיי ולחבק אותה חזק.חזק.
"אמאני.."קראתי לה נואשות.כשלפתע,היא נכנעת,ורצה אליי.
פרשתי זרועותיי וחיבקתי אותה חזק.
לא הרפתי ממנה.
רעדתי כולי והרגשתי שגם היא רועדת.
בוכה.ניסיתי להרגיע אותה בזרועותיי..
נאבק בדמעות שלי.ברגשות שלי.