פושע בהסוואה מתאהב ?! פרק 2 !

~~~~פרק 2~~~~
מחשבותיי נפסקו ששני בחורים גדולים וחסונים נעמדו מולי שיצאו מסמטה חשוכה ומבט רע על פניהם, רעד עבר בגופי,
פחדתי כל כך,
החלטתי להתקדם ופשוט לא להתייחס אליהם,
הבחורים החלו להתקדם לכיווני ואני נעצרתי במקומי פחדתי לזוז ידעתי שהם כנראה האנשים של זאין, רעדתי כולי, ואז ברגע האחרון פתחתי בריצה,
והבחורים המשיכו לרוץ אחריי רצתי בלי הכרה לכל מקום אפשרי נכנסתי לסמטה כלשהי,
והמשכתי לרוץ למרות שלא היה לי כוח אך ידעתי שהם מאחוריי, גופי רעד מפחד, המשכתי לרוץ והסתובבתי לאחור לראות אם הם עדיין רודפים אחריי,
וכן הם רדפו אחריי משיגים אותי יותר ויותר המשכתי לרוץ ועדיין הסתכלתי לאחור, עד שנתקעתי במשהו קשיח, הרמתי את ראשי מבחינה בדבר שהפריע לברוח במנוסה מהפושעים המפחידים,
מבטי נלכד בפניו של זאין,
רעד עבר בגופי,
יופי הוא השיג אותי,
הוא הביט בי עדיין,
והבחורים הגיעו מאחוריי,
עצמתי את עיניי בפחד,
מתכוננת לסוף המר,
"מה אתם עושים? למה אתם רודפים אחריה?"זאין צעק על שני הבחורים פתחתי את עיניי, מביטה בזאין בבלבול, פניו היו נראות כעוסות,
הוא תפס בידי והעביר אותי בעדינות אל מאחוריי גבו,
אין לי מושג למה אבל הרגשתי בטוחה לצידו!
"אנחנו מצ..טערים ל..לא התכוונו..,"הבחורים החלו לומר בפחד והחלו לברוח מהמקום בפחד, זאין מלמל כמה קללות, והסתובב אליי לקחתי כמה צעדים אחורה חוששת ממנו קצת!
"אל תפחדי ממני, אני לא יעשה לך כלום!"הוא אמר אליי ברוך, הנהנתי מעט,
"מה את עושה לבדך בשעה כזאת? זה מסוכן להסתובב ככה לבד ברחובות לונדון?"הוא מלמל מתחיל להתקדם קצת, יוצא מהסמטה החשוכה, "את רוצה לבלות כאן את הלילה,"הוא צעק לעברי כשראה שנשארתי במקומי, נענעתי בראשי במהירות והתקדמתי לעברו, בטחתי בו אין לי מושג למה אבל הרגשתי בטוחה לצידו,
התהלכנו זה לצד זה,
שנינו שקטים, לפתע התחלתי לזהות את המקום שבו אני גרה,
"דניאל, אל תסתובבי לך לבד ככה,"זאין אמר אליי ואני הבטתי ברצפה, מהנהנת עם ראשי,
"תבטיחי לי?!"הוא שאל שוב מוודא שלא אצא לבדי יותר! "מבטיחה" אמרתי עם חיוך קטן, הוא דאג לי!
אף אחד לא דאג לי כך!
"יופי,לילה טוב דניאל,"
"תודה,לילה טוב,"מלמלתי בחיוך קטן והסתובבתי אל ביתי נכנסתי לבית, קייט כבר ישנה, נכנסתי למיטה ונרדמתי תוך כמה דקות, צלצול של האייפון העיר אותי מהשינה, הושטתי את ידי אל השידה מחפשת את האייפון שהיה מונח שם,
עיניי היו עצומות, עניתי לפלאפון בלי לראות מי התקשר,
"דניאל מותק,זה מארק,"
קמתי לישיבה מיידית,
מארק זה הבוס שלי,
שאתמול פיטר אותי ללא רחמים, "כן,מארק,"אמרתי בקרירות, "את תוכלי להגיע לכאן, אני נורא מצטער,עשית טעות שפיטרתי אותך, בבקשה תסלחי לי ותגיעי לכאן,"מארק אמר בקול מתחנן,
לרגע לא הבנתי מה עובר עליו, אך פשוט מלמלתי כמה מילים שאני מתכוונת להגיע, התארגנתי ויצאתי מהבית במהירות,מתקדמת אל הסופר, נכנסתי אל הסופר מארק קידם את פניי, "בואי דניאל, אני נורא שמח שסלחת לי, בואי תתחילי לעבוד, אם את צריכה הפסקה או חופש או כל דבר אחר אל תתביישי לבקש ממני, בהצלחה יום טוב,"הוא אמר לי בחיוך מאולץ , חייכתי מעט והתיישבתי במקום, התחלתי לעבוד,
בסוף היום עמדתי עם איימי והתחלנו לצאת מהסופר, "אני לא מבינה מה גרם למארק להחזיר אותי לעבודה אחרי אתמול," אמרתי את המחשבה שהציקה לי במשך כל היום,
"אל תגידי שאת לא יודעת?"איימי שאלה אותי בפליאה, "יודעת מה?"שאלתי ,
"זה זאין, הוא בבוקר מוקדם בא ואיים על מארק וחייב אותו להחזיר אותך לעבודה,"איימי אמרה לי,
"מה? את רצינית?"שאלתי הייתי בשוק,הוא באמת דאג לסדר לי את זה,
"טוב הנה הבית שלי,
ביי דניאל נתראה יום ראשון, מחר חופש סוף סוף,"איימי אמרה ואני הנהנתי עדיין הייתי שקועה במה שהיא סיפרה לי על זאין,
"לילה טוב איימי,"נפרדתי ממנה והתהלכתי לכיוון הבית שלי,
איש לבוש שחורים נעמד מולי לפתע, לקחתי צעד אחד אחורה בפחד,
"היי אל תפחדי,"אותו איש אמר ואז זהיתי את הקול זה היה זאין,
"אוי זאין הבהלת אותי,"אמרתי מחזיקה את ליבי שפעם בחוזקה,
הוא חייך מעט,
"תו..דה על היום, עם מארק," אמרתי במבוכה,
"זה בסדר,"
"דניאל, לפני כמה זמן עברת לפה?"הוא שאל,
"לפני שבוע בדיוק,"אמרתי והתחלנו להתקדם לכיוון ביתי שזאין מלווה אותי,
"אז עוד לא הספקת להכיר את לונדון, אני חייב לקחת אותך לאיזה פארק מדהים שיש כאן, "זאין אמר ברכות,
הוא לא התנהג כמו עבריין כלל, "אני אשמח ללכת איתך,"אמרתי בחיוך,
"אפילו מחר יש לי יום חופשי מהעבודה"אמרתי בחיוך, "באמת? אז אני יאסוף אותך מהבית בעשר תהיי מוכנה,"הוא אמר בחיוך קטן, חייכתי אליו ונכנסתי לבית,