פנימיית אנצ'נטד-פרק 2

קארן ניצבה מול שער הפנימייה.
ילדים רבים בני גילה נכנסו גם הם לפנימייה בשיא הטבעיות.
היא הביטה בשער הפנימייה, עליו מתנוססות באותיות גדולות: "פנימיית אנצ'נטד".
היא לקחה נשימה עמוקה, כמו שאמא אמרה לה לעשות, ונכנסה דרך השער אל הפנימייה.
בחצר הפנימייה לא התרחש דבר חשוד. כל הילדים הלכו בצורה מסודרת אל הכיתות ואל החדרים שלהם. קארן הביטה מסביבה ובחנה במבטה את כל הילדים שעיניה תפסו.
היא חייכה חיוך רחב, הבינה שהגיעה אל המקום הנכון.
"סליחה, אתה יודע במקרה איך מגיעים אל הכיתה של השנה הראשונה?" שאלה נער גותי אחד שהתהלך בבית הספר לבוש בצבעים קודרים ובידו סיגריה.
"הילדים של השנה הראשונה לומדים בהתחלה בחצר. הם עדיין לא הגיעו לרמה של הבניין" הוא אמר לה באדישות והמשיך ללכת לכיוון הבניין המרכזי של הפנימייה.
"הוא בטח עובד עליי" חשבה לעצמה קארן והמשיכה ללכת ולחפש מענה לשאלה שלה-לאן היא צריכה ללכת?
"סליחה, את יודעת במקרה לאן תלמידי השנה הראשונה צריכים ללכת?" שאלה אותה נערה בת גילה.
"אני גם מחפשת" היא אמרה לה וחייכה אליה חיוך רחב.
"בואי נחפש ביחד!" אמרה לה הנערה והשיבה לה חיוך.
עד מהרה הגיעו תלמידים נוספים בני גילן ששאלו אותן את אותה השאלה.
כעבור דקות אחדות החצר התרוקנה לגמרי. רק כמה עשרות תלמידים נשארו בה.
"גם אתם לומדים בשנה הראשונה פה?" שאל אחד מהתלמידים שנשאר בחצר.
"כן" השיבו כולם במקהלה.
דקות אחדות עברו ואל חצר הפנימייה הגיעה אישה גדולה וגבוהה, לבושה בבגד צבעוני רחב שהיה מעט דומה למפת שולחן או וילון.
"שלום" היא אמרה ונעצה בשרשרת שעל צווארה של קארן.
"היי" אמרה לה קארן, ואליה הצטרפו קריאות שלום של ילדים נוספים.
"ברוכים הבאים לפנימיית אנצ'נטד!" אמרה ונעצה מבטים בכל התלמידים שהיו בחצר עם עיניה הירוקות המפחידות.
"היום אתם הולכים לגלות מי אתם באמת" היא אמרה להם והביטה בהם בוחנת את מראם.
לפתע, נעצר מבטה על השרשרת שקיבלה בבוקר של אותו היום קרן מאימה.
"את כבר ערפדית, נכון?" שאלה אותה והסתכלה עליה במבט מסתורי ומפחיד.