oliv
חחחח סליחה מראש לכל מי שניסה לקרוא. קקי מבורך גם לכם. אגב יש כאן משמעויות עמוקות; הקקי אלה הבעיות והתסכולים. זו בעצם התמודדות מוסרית עם איפה צריך לשמור את כל החרא בקשר

פעם הבאה תבוא אליי

oliv 06/02/2015 842 צפיות 18 תגובות
חחחח סליחה מראש לכל מי שניסה לקרוא. קקי מבורך גם לכם. אגב יש כאן משמעויות עמוקות; הקקי אלה הבעיות והתסכולים. זו בעצם התמודדות מוסרית עם איפה צריך לשמור את כל החרא בקשר

קקי?!
צעקה מרים. קקי! היא צווחת.
היא מביטה על השטיח בחדר וקוראת בקול מתרגז, זוג עיניה נעצות בגוש חום של חרא שתקעתי על הריצפה.
כן, כן, בדיוק- ככה אני מסביר לה, עיניה נפקחות עוד יותר.
"יהונתן, אני לא יכולה ככה." היא מרימה את קולה. "לך תעשה את הקקי שלך במקום אחר." ידה על מצחה בתסכול, לא מאמינה שהיא במצב הזה.
אני מרים ידיים באוויר, פותח את הפה ואז סוגר אותו. ובאמת, מה כל כך נורא בקצת קקי?
אני עובר עם יאה וזורק את הקקי לפח. הכל רק שתפסיק להגיד כבר את המילה קקי, זה לא נשמע מבורך כשזה בא מהפה שלה.

שבוע לאחר מכן היא באה שוב פעם. היא חייכה חיוך גדול, זו לא הערצה, זו שביעות רצון.
אני מחייך אליה בחזרה ובוהה בקיר מאחוריה. היא מניחה קופסה עם שלוש עוגיות, כשאת השלישית אני יודע שנחצה בנינו. הקופסה מונחת על השולחן, כשמשהו מפריע לה בזווית עיניה והיא מסתובבת. היא מנתרת לאחור בבהלה, אחוזת אימה.
קקי?! היא מתנשפת.
ובאמת, על כל הקיר מאחוריה מרוח גוש של קקי גדול.
אני מהנהן ומסביר לה שזו אומנות. נראה היה כאילו היא מקבלת התקף לב. רציתי לעזור לה לשכב, אבל היא לא נתנה לי. היא המשיכה לעמוד ולבהות בגוש הקקי העצום ולסרב לבוא לחיבוק ההוא שידעתי שהיה אמור כבר לבוא.
היא מתחילה לצווח שוב כשהיא מבינה שאני פשוט עומד ומחכה. למה אני מחכה, כך שואלת. אני מחכה שתתעשתי על עצמיך, הבהרתי לה. לך תנקה כבר את הקקי מהקיר, צעקה עליי, וידעתי שאימא למטה בוודאי שומעת את הרעש וכבר חושבת שהולך משהו מיני.
שפתיי נקפצות כלפי מעלה בחוסר חשק. אז למה אני טורח למרוח את כל החרא הזה? לבסוף אני מוצא את עצמי עולה למעלה חזרה אליה עם השפריצר ביד. אימא מביטה בי במבט מוזר כל הדרך למעלה עם השפריצר, אך היא נמנעה מלשאול ולהתערב.

בשבוע השלישי היא מתפרצת לחדר. היא מתחילה לרחרח ולהביט על הקירות. לבסוף היא מסתובבת בהנחת הקלה ומרשה לחיוך להתרומם על פניה. היא זורקת את השקיות ולריצפה ומחבקת אותי. היא בטח חושבת, סוף כל סוף הפסקת עם החרא הזה. אני מחייך בחזרה ומחבק אותה. כשאנחנו מתיישבים על המיטה, אנחנו מתחילים לדבר וכבר השיחה קולחת.
אנחנו מביטים אחד לשני בעיניים בחיבה. אני מלטף את פניה ברוך כשלפתע היא פולטת- איזה מזל שהפסקת עם כל הקקי הזה. קקי, למרבה המזל, כבר לא נשמע כמו מילה גסה. חיוכי הופך למלא רוך, חום ואהדה. אבל מאמי, בכלל לא הפסקתי- אני לוחש לה. היא מביטה בעיניי מחכה להמשיך, אחר קמה מהמיטה בחרדה.
"מה אמרת?" היא שואלת אותי, עיניה בורחות לצדדים.
"אמרתי, שלא הפסקתי." אני מסביר לה עכשיו לאט יותר, "אבל אל תדאגי זה לא יפריע לך יותר." ורק בגלל מבט הפליאה שנעשה על פניה אני מרמז לה להציץ מתחת למיטה שלי. שנינו נשכבים על הריצפה ומביטים מתחתיה.
היא צווחת, צווחה ארוכה וחדה, ולי מסכן שכמותי, כל מה שנשאר לעשות, זה לקבוע תור למחרת לדוקטור המומחה לאוזניים אפריים, לבדוק שאני לא פגוע שמיעה.
מתחת לכל המיטה התחבא כל הקקי שלי מהשבוע האחרון. אני ממלמל שאני לא יכול להמשיך ככה עם הצווחות האלה ושצריך להיות לזה סוף, אחרת אאלץ להיפרד ממנה, בטח ממכתב בהמלצתו של דוקטור אפריים. אני לא בטוח כמה היא שמעה מזה, כי במילתי האחרונה היא דפקה לי עוגית שוקולד צ'יפס, עמוק לתוך הפה. זה היה אלים, נבהלתי. אני בכלל לא רעב.
היא גידפה וגידפה והתחילה לבכות, ואני רק ירקתי את השאריות מתוך הפה שלי, מקווה לא לקבוע עם דוקטור שובל תור היום לניתוחי גרון בטיפול נמרץ. יש לה מזל שבכלל לא דחפתי לה בחזרה קקי לפנים, כי לאחרונה יש לי דחף לעשות את זה. בטעות אמרתי את זה בקול רם והיא זרקה לי על המצח את שתי העוגיות הנוספות ורגע לפני שמצאה את השפריצר מהפעם הקודמת לתקוע לי במוח, אזהרתי אותה שאתקשר למשטרה.
היא מורידה את השפריצר ומתיישבת לידי על המיטה. לרגע נדמה היה לי ששכחה שיש קקי מתחתיה. היא שאלה אותי למה אני עושה לה את זה. זה לא בשבילך- כך אמרתי, נשען על המעקה לאחור.
"אז בשביל מי?" הסתובבה קצת אליי.
"בשבילי." השבתי לה בהרחבה ככל שאני יכול.
היא מצמצה בהפתעה אחר השפילה את עיניה לרצפה.
"ככה אני מרגיש שאני לפחות יודע כשמשהו לא טוב." אני מוצא את המילים הנכונות להסביר לה.
"אז פעם הבאה כשמשהו לא טוב," היא לוחשת לי, בטון המנחמת, "אליי תבוא."
אני מהנהן והיא מחבקת אותי, חזק, חזק, חזק, יודעים ביחד שאולי בסוף לא אצטרך להסתובב עם מכשיר שמיעה בגיל עשרים.
באותו הערב היא לא הסכימה לתת לי לאכול את העוגיה מהרצפה בטענה לחיידקים. יום למחרת שמעתי אותה צורחת עד החדר שלי. היה לה קקי על הכרית.


תגובות (18)

אהבתי, זה בהחלט משקף את הבעיות שיש בחיים!

06/02/2015 04:33

    חחחח הוו תודה רבה רבה לך על תגובתך! ^<^

    06/02/2015 04:36

חחח אהבתי :) צחקתי כשקראתי את הקטע ואני עדיין צוחקת….

06/02/2015 07:42

    חחחחחח ייאאיי ! ^^

    06/02/2015 14:04

הו, זה מוזר.
אהבתי.
הסוף היה פשוט גאוניXD
והקטע עם מכשיר השמיעה…חחח הוא מגיב אליה בצורה משעשעת.
אוי אוליב אוליב אוליב…
רק לא הבנתי מה כל מקום אמור לסמל. כלומר את הכרית כן וגם את החלק התחתון של המיטה, אבל מה מסמלים השטיח והקיר?

06/02/2015 08:02

    חחח שמחה שנהנית חחח
    האממ מה הבנת מהכרית והמיטה?
    והעניין הוא בעיקר שבסוף היא אומרת לו שאם יש משהו לא טוב שיבוא אליה, אז זה מה שהוא עושה XD

    06/02/2015 14:06

    מתחת למיטה זה רחוק מהם, להשאיר את זה מחוץ לקשר.
    על הכרית שלה…זה באמת לבוא אליה, וזה מה שהוא עושה, אכן חחחח. וזה לא מוצא חן בעיניה ,כשהוא בא אליה:)

    06/02/2015 14:07

    חחחח כן
    העניין עם להשאיר על השטיח זה סוג של פסיביות. זה שם מולה והיא יכולה לבחור להתייחס או להתעלם. קיר זה פחות גלוי לעין וזה אקטיבי יותר כאילו אחרי שהיא לא הרשתה לו נהיה לו אכפת אז הוא פעל ומרח את זה חחח

    06/02/2015 14:14

    אני מבינה…
    חחחח מעניין איך הגעת לרעיון הזה.

    06/02/2015 14:16

    יש לי חברה מאוד טובה שהעניינים לא הולכים איתה עכשיו חלק. אז יש הרבה קקי. אם אני מוציאה אותו החוצה התגובות שלה דומות לשל מרים. אם אני משאירה אצלי אז אחר כך היא תתלונן שלא באתי עם זה אליה. בכל אופן האם לשתוק או לא? מתחת למיטה או כרית? את השלבים הקודמים כבר עברתי חח
    או בקצרה
    מה דומה יותר לשירותים

    06/02/2015 14:23

ואני מסכימה עם אנדי. מוזר, אבל מקורי

06/02/2015 08:22

חח מסכימה אם כולם ומצחיק מאוד, ממש אהבתי, אני חושבת שגם העוגייה זה הסוג שלה בזריקת קקי עליו, חח אהבתי ואני עד עכשיו צוחקת אין סיבה לפרש כבר כולם הבינו, אגב אם את רוצה אני תמיד איהיה מוכנה לסבול את הקקי שלך, גם אם תביאי לי אותו למיטה לכרית ולתוך החלומות אני אוהבת אותך ולעומת בני אדם אחרים אני מסוגלת כך אני חושבת לסבול את הקקי של כול מי שזה לא יהיה שאני כן אוהבת, יכול להיות שגם לפעמים הדחוף לו עוגייה אבל זה רק עוגייה ולא קקי, חח אני מוצלחת יותר מאחרים לסבול. אז אם בא לך תמיד אשמח להיות לך לקוטל מתיי שתצyרכי אם תרגישי שאת רוצה לשטף אותי את יודעת יש לי יכולות הבנה טובות ולפעמים גם עצות טובות אז אם בא לך נסי אותי. גוד השבס :) . ומוצ'ש אשלח לך בלי נדר מייל

06/02/2015 17:55

    חחחחחחחחחח וואו תודה
    האממממ הקקי שלי זה קללות חחחח לא טוב לא טוב. רק כשאני לבד בחדר חחח אחרת זו פשוט התלוננות וזה צריך להיות מול מי שזה מגיע לו חח
    תודה לך יקירתי

    06/02/2015 18:18

אהבתי את הדרך היצירתית והמטאפורית שבה בחרת לכתוב את הסיפור, היה מעניין לפענח את המשמעות תוך כדי הקריאה, שנון ומיוחד.

06/02/2015 21:22

יאי, תודה לך!! :*

07/02/2015 05:01

חח בכול זאת מתיי שבא לך אם את מרגישה שאת רוצה לשתף לא משנה באיזה דרך אשמח לקבל מימך מה שזה לא יהיה, בקיצור אשמח להקשיב ואם אוכל אפילו אהיה מאושרת לעזור בעיקר בעצות אני חושבת שאני טובה בעצות, אז מתי שבא לך, אפילו אם את רוצה אתן לך את הטלפון שלי אבל כמובן בפרטי, אני מעריכה אותך אין סוף ומאמינה שאוכל ללמוד מימך המון גם כן, רק היום למדתי בספר פסכוליגייה ורוח וחינוך שכול אדם צריך חונך או מנטור או איך שתרצי לקרוא לזה, ואני מאמינה שאם תסכימי אולי תוכלי להפוך לסוג של מנטור שלי, ואלמד מימך איך כותבים ואיך לעביר מסרים טוב כמוך, כי יש לי בעיה הכול בנואיי לי תמיד בראש מצויין אבל לעביר מי מימד ראשון למימד שני זה ממש קשה לי, ואת עושה את זה מעולה!, אז מה את אומרת תרצי להפוך למנטורית שלי?, הפרופסור כתב שזה לא משנה באיזה גיל ומה טיב היחסים בין התלמיד למנטור או החונך גם אפשר לקרוא לזה כך, זה יכול להיות מורה ואו חבר ואו מה שתרצי, ואני באמת לוקחת את דבריו לתשומת לבי ורוצה לכתוב טוב יותר, את עושה את זה כול כך טוב!!.., אז רק אם תסכימי אולי תהיה את המנטורית שלי? (אוליב)

07/02/2015 19:26

    חחחח חמודה. אני את האמת אשמח. אבל קשה לי בכתב. אולי באמת בטלפון

    07/02/2015 23:33

אתן לך אותו במייל הבא שלי, אנסה לכתוב אותו עוד הלילה אבל כמו שאמרתי לך קשה לי להעביר מי מימד אחד למימד שתיים, אז אני תמיד עובדת קשה על המיילים שאני שולחת לך, אז סבלנות טוב?

07/02/2015 23:41
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך