פעם שלישית גלידה -2-

לאחר חודשיים מתישים במיוחד…
"תשמרי על עצמך, ואל תשכחי לשלוח לנו מכתבים!" אמרה אמא בפעם המאה.
"אני לא מאמין שאני נותן לאפרוח הקטן שלי ללכת ככה…" אמר אבא שהוא על סף בכי.
"נו באמת! תתבגרו! זה סה"כ שנתיים" אמר דור שהוא יורד למטה חצי ער חצי ישן הוא פתח את המקרר הוציא את החלב ולגם מהבקבוק.
"כמה פעמים צריך להגיד לך להפסיק לשתות חלב מהבקבוק, אתה עושה את זה כל בוקר!" אמר אבא עצבני.
דור החזיר את החלב למקרר ואמר "תוכיח".
"שוב פעם זה…" אמר אבא בגלגול עיניים "אה… וזה שלוש שנים לא שנתיים" אמר אבא מוחה דמעה שזלגה לו.
"בחיי היום הזה נהיה טוב יותר מרגע לרגע!" אמר דור באושר.
"גם אני אתגעגע אלייך" אמרתי בקול לדור.
"כן.. תודה! רק חבל שזה לא הדדי אחות קטנה"
"טוב אני מאחרת…" אמרתי מתעלמת מהמשפט האחרון "דור אתה מסיע אותי?".
הוא הסתכל עליי בגיחוך"ולמה נראלך?!"
הסתכלתי עליו בעיני הכלבלב הכחולות שלי (שירשתי מסבא רבא שלי…) מפעילה עליו את קסמיה של בת' (ואי אפשר לעמוד בפניהם תאמינו לי…).
"או.קיי.. או.קיי… תעלי לאוטו אני מגיע עוד 10 דק'" אמר ועלה לחדרו.
חייכתי לעצמי בסיפוק ועזרתי לאבא להכניס את המזוודות לג'יפ של דור, נכנסתי לרכב לאחר שאמא ואבא הטיפו לי שוב בפעם המיליון איך להתנהג במקום זר. להיות נחמדה, להשקיע בלימודים, לא לעשות שטויות ובלה בלה בלה ….
חיכיתי ברכב 15 דק' עד שדור החליט בטובו להגיע.
"קח ת'זמן" זרקתי לו כשנכנס לג'יפ עם *אותם* בגדים!
"רבע שעה בשביל לשים נעליים?!?!!" הסתכלתי עליו המומה.
"מותק, כל מה שקשור למראה שלי צריך להעשות בדרך הכי רגועה שיש" אמר והתניע את הג'יפ.
גלגלתי עניים "שתוק וסע".