פרחי מונטריי (פרק 11)

ניקו ופדרו הרימו את פלור במהירות מהמים בעודה חסרת הכרה והניחו אותה על גדת הנהר.
"מה נעשה?" שאל ניקו.
"ולה, תזמיני אמבולנס בינתיים." אמר פדרו
"בסדר." אמרה ולה ולקחה את הטלפון מהתיק שלה שהיה ליד פלור.

מיה ולונה חזרו מהטיול שלהן בעיר.
הן נכנסו אל חדר השירותים כדי לטפח מעט את פניהן, ולאחר כמה דקות שבהן מרחו על פניהן קרמים והתקלחו הן ראו את כריס ופבלו נכנסים לחדר בסערה.
"מה אני עומד לעשות עכשיו כריס?" שאל פבלו בלחץ.
"תירגע!" הרגיע אותו כריס "אני אעזור לך ל…" נעצר והביט בלונה ובמיה המכוסות בקרם על פניהן, במגבת על שיערן ובחלוק אמבטיה על גופן "אנחנו מפריעים?" שאל.
מיה ולונה הביטו זו בזו "כן!" צעקו השתיים והבנים יצאו במהירות מהחדר.

לאחר רבע שעה, האמבולנס הגיע אל הפארק והרופאים רצו במהירות אל ניקו ופדרו.
"מה קרה?" שאל אחד הרופאים.
"אנחנו שטנו בסירה הזו בנהר, ורצינו לשחות קצת." אמר פדרו.
"אז עגנו כאן, על גדות הנהר ונכנסנו למים." המשיך אותו ניקו.
"אבל פלור לא שמה לב לאבן גדולה וחלקה שהייתה בנהר והיא החליקה עליה ונפלה למים." הוסיפה ולה.
שני רופאים הרימו את פלור בעדינות והניחו אותה על האלונקה וביקשו שרק מישהו אחד יבוא איתם.
אני בא!" קרא ניקו במהירות וולה ופדרו לא התנגדו.
"בסדר ילד, עלה למכונית." אמר הרופא ושני הרופאים האחרים הכניסו את פלור אל האמבולנס והם נסעו אל בית החולים.
פדרו וולה הביטו באמבולנס שנוסע מהם וולה החלה לדאוג.
"אל תדאגי אהובתי." הרגיע אותה פבלו וחיבק אותה "פלור תהיה בסדר."
"אני מקווה." אמרה ולה וחיבקה את פדרו בחוזקה.
"קדימה, בואי נחזור למעון." אמר פדרו והשניים החלו ללכת ברגל אל המעון.

ניקו התיישב ליד האלונקה שבה הייתה פלור ואחז בידה בחוזקה.
"אל תדאגי פלור, הכל יהיה בסדר." לחש לה במעט בכי בעודה עדיין מחוסרת הכרה.
אחד הרופאים ניגש אל ניקו והתיישב לידו "אתה החבר שלה?" שאל.
"כן." אמר ניקו.
פלור החלה לזוז מעט, ועיניה נפקחו לאט לאט.
"פלור, אהובתי!" קרא ניקו בהתלהבות אל פלור שמנסה להתאושש.
"ניקו, איפה אנחנו?" היא שאלה בדאגה וניסתה להתרומם עד שהרופא עצר בעדה "אל תתרוממי עכשיו." אמר ופלור חזרה לשכב על האלונקה.
"את החלקת על אבן גדולה שהייתה בנהר בפארק." הזכיר לה ניקו "איבדת את ההכרה."
פלור הביטה בניקו בדאגה וזה חיבק אותה בחוזקה.
אחד הרופאים ניגש אליהם "חברים, הגענו אל בית החולים."
"בוא, עזור לי להוריד אותה." ביקש הרופא מניקו והוא הסכים לעזור והשניים הורידו את פלור ונכנסו אל בית החולים.

פדרו וולה הגיעו אל המעון וראו את תאו, לונה ומיה במטבח.
"היי ולה!" קראה לונה "למה שניכם רטובים?" שאלה.
"איפה ניקו ופלור?" שאלה מיה.
ולה ופדרו הביטו זה בזו בדאגה אבל פדרו החל לדבר "פלור וניקו… בדרך לבית חולים."
"מה?!" שאלו החברים בדאגה.
"כן." המשיכה ולה "פלור החליקה על אחת האבנים בנהר שבו שחינו ואיבדה את ההכרה."
כל החברים היו המומים.
"אל תדאגו, ניקו איתה. היא תהיה בסדר." אמרה ולה. והתיישבה עם חבריה במטבח.
"איפה כריס ופבלו?" שאל פדרו.
"הם בחדר שלהם." אמר תאו "יש להם משהו לעשות."

בינתיים בבית החולים, הרופאים בדקו את פלור וערכו לה מספר צילומיי רנטגן כדי לברר מה נפגע מהנפילה שלה.
היא שכבה על מיטתה הירוקה והקטנה בבית החולים כשניקו אוחז בידה.
"ניקו, אני פוחדת." לחשה לו.
"אל תדאגי פלור." אמר "אפילו הרופא אמר שזה לא אמור להיות משהו רציני." ובדיוק הרופא נכנס לחדר.
"טוב." החל לדבר "הבשורות הטובות הן, שהפציעה אינה חמורה כל כך, אבל בכל זאת ישנה פציעה."
"מה קרה לה דוקטור?" שאל ניקו.
"היא שברה את הרגל שלה." אמר "אבל אין מה לדאוג. בעוד שבועיים היא תוכל ללכת שוב."
"מתי אתם תשימו לה את הגבס?" שאל ניקו.
"ברגע זה." אמר הרופא, לקח את פלור אל החדר השני וניקו בא איתו.

"קדימה פבלו!" קרא כריס ששכב על מיטתו.
"אני לא מסוגל!" קרא בדאגה.
כריס קם במהירות ממיטתו ולקח את הנייד של פבלו ואת מספרה של לוס "אני תמיד מוכרח לעשות הכל!" קרא וחייג אל לוס.
"מה אתה עושה?!" קרא בעצבנות."
"אני גורם לך להיפגש איתה!" אמר כריס ונשמע קולה של לוס בצידו השני של הקו.
"הלו?" אמרה לוס וכריס נתן את הטלפון במהירות לפבלו.
"היי לוס!" אמר פבלו "את זוכרת אותי? נתת לחבר שלי את המספר שלך היום בבר."
"הו, כן אני זוכרת אתכם." אמרה "אני מצטערת שלא ישבתי איתכם היום."
"אולי נקבע פגישה ובה כן תשבי איתנו." אמר פבלו בחיוך.
לוס חשבה מעט "בעוד שעה בפארק לה אסטאנצואלה מתאים לכם?" שאלה.
"מתאים בהחלט!" אמר פבלו בחיוך "ניפגש!" וניתק את השיחה עם לוס.
"כל הכבוד פבלו!" אמר כריס "אני גאה בך מאוד." ולקח את כריס אל חדר השירותים כדי לארגן אותו לפגישתו עם לוס.

ניקו ופלור יצאו מבית החולים והגיעו למעון כשפלור משתמשת בקביים. כל החברים שאלו לשלומה והיא נראתה במיטבה. היא וניקו החליטו לעלות אל הסטודיו ולדבר שם בשקט.
ניקו הושיב את פלור צמוד לקיר, הניח את הקביים לצידה והתיישב לידה.
"תודה רבה ניקו, על הכל!" חייכה אליו.
"אין בעד מה." השיב לה ניקו וכשנישק את פלור, היא נשענה על הקיר ודבר מסתורי קרה.