פרחי מונטריי (פרק 18)

"פלור!" צעק ניקו ברחבי התחנה, אך לא קיבל תשובה. הוא לקח במהירות את תיקה הורוד ורץ אל המעון.
כעבור רבע שעה, הגיע אל המעון וחיפש את חבריו, על מנת לספר להם מה קרה.
כל הילדים, ישבו בסטודיו ודיברו עד שניקו פרץ לחדר במהירות.
"היי ניקו." אמר כריס.
"למה אתה נראה ככה?" שאלה לונה.
"חטפו את פלור!" הוא קרא וכל הילדים התרוממו ממקומם במהירות וקראו "מה?!" וניקו הראה להם את תיקה של פלור.
"ליוויתי את פלור לתחנת הרכבת, כי היא רצתה לעזוב את המעון."
"לעזוב?" שאלה ולה.
"זה לא משנה עכשיו. בכל אופן, הרכבת הגיעה ונפרדתי ממנה לשלום." אמר "אבל אז, שמעתי את צעקתה של פלור. הסתובבתי במהירות אל התחנה כדי לראות מה קרה לה, אבל רק התיק שלה נשאר שם."
כל הילדים הביטו בניקו בפחד ובדאגה.

עיניה של פלור נפקחו באיטיות. רגליה וידיה היו קשורות בחבל חום, וגופה היה קשור לכיסא קטן ולבן. היא הביטה סביב, וניסתה להבין היכן היא נמצאת.
ברונו נכנס לחדר, סגר את הדלת והתקדם באיטיות אל פלור כשחיוך ערמומי עולה על פניו המבוגרות.
"פלורנסייה קמילו." צחק ברשעות "מי היה מאמין שניפגש אחרי כל כך הרבה זמן?"
"מי אתה?" שאלה פלור בכעס "מה אתה רוצה ממני?"
"לאט, לאט, ילדונת." אמר "כל דבר באיתו." והתיישב על כיסא עגול מול פלור.
"במשך חודש, ניסיתי לאתר אותך, ולראות לאן הורייך הצליחו להבריח אותך."
"איך אתה מכיר את ההורים שלי?" שאלה פלור בפחד.
"איך אני מכיר אותם? זו שאלה טובה." אמר ברונו וליטף את לחייה של פלור, שרעדה בפחד.
"הורייך ואני עבדו ביחד במשך כמה שנים כדי לאתר את האבן הכסופה."
"מה זו האבן הכסופה?" שאלה פלור.
"האבן הזו, היא אבן עתיקה מאוד שמיליוני ארכיאולוגים מחפשים. השמועה אומרת, שמי שמוצא את האבן הזו יכול לזכות בהון רב." הסביר ברונו "הורייך ואני עמדנו למצוא אותה, אך הם תקעו סכין בגבי כשנטשו אותי, לטובתך והסתירו ממני את המפה שמצאו!"
"המפה?" שאלה פלור את עצמה ונזכרה במפה שמצאה בכיס הז'קט שלה.
"המפה הזו, מובילה למיקומה של האבן." אמר.
פלור הביטה בברונו במעט התפעלות.
"רגע," חשבה והביטה בברונו בזעם "אתה שלחת את החיילים אל הבית שלי באותו לילה?"
"את ילדה פיקחית מאוד." אמר ברונו "אכן כן. אני שלחתי את החיילים אל ביתך כדי שאוכל למצוא את המפה, אך לצערי הרב, לא הצלחתי."
"מה עשית להורים שלי?!" צעקה פלור "איפה שמת אותם?!"
"קודם, תתני לי את מה ששייך לי!" צעק, הוריד מגבה של פלור את ז'קט הג'ינס שלה והוציא את המפה מכיסו.
הוא פתח בעדינות את קיפולי המפה והביט בה בסקרנות.
"סוף סוף, אחרי חודשים של חיפושים, המפה בידיי!" קרא.
"תחזיר לי את המפה!" צעקה פלור "היא לא שייכת לך!"
ברונו הביט בפלור בחיוך ערמומי "היא גם לא שייכת לך." יצא מהחדר וטרק את הדלת בחוזקה.
פלור, הביטה בברונו המרושע, אשר יוצא ממשרדו כשהמפה בידו והחלה לדמוע.
היא הביטה במשרד, במטרה לאתר מכשיר שדרכו תוכל ליצור קשר עם חבריה מהמעון, אך לצערה, לא הצליחה למצוא מכשיר מתאים.

"עלינו להציל את פלור." אמר פדרו.
"איך נצליח להציל אותה?" שאלה ולה "אנחנו לא יודעים איפה היא נמצאת."
"אל תשכחו, אני צריך לחלץ גם את לוס מהבר." אמר פבלו.
"פבלו, את לוס אנחנו נחלץ מחר. תירגע כבר!" קרא תאו "אנחנו צריכים לתכנן תוכנית פעולה."
מרק נכנס לחדר במהירות והביט בבנו, שישב עם ילדי המעון בסטודיו.
"פבלו, בוא בבקשה. עלינו לצאת לפגישה העסקים שלי."
"אני מוכרך לבוא איתך, אבא?" שאל פבלו.
"כמובן שכן. אתה חלק מהמשפחה שלי. המכונית יוצאת בעוד חמש דקות." אמר מרק ויצא מהחדר.
"טוב חברים, תנסו לתכנן תוכנית בזמן שאני אלך לפגישת העסקים של אבא שלי." אמר פבלו ויצא מהחדר, בעוד שהחברים ממשיכים לחשוב על תוכנית למציאתה של פלור.

חצי שעה עברה, ופבלו ואביו הגיעו לבניין שבו מתקיימת פגישת העסקים של מרק.
השניים נכנסו אל הבניין והתקדמו אל המעלית.
"באיזו קומה מתקיימת הפגישה שלך?"
"בקומה החמישית, במשרד השלישי." אמר מרק "אנחנו נאחר, קדימה."
פבלו ומרק נכנסו אל המעלית ולחצו על הכפתור של הקומה החמישית.
כשהשניים הגיעו אל הקומה, הם הלכו כמה מטרים, עד שלפתע, נשמע קול הקורא לאביו של פבלו..
"מרקו, ידידי." אמר האדון.
מרק, חיבק את האדון שקרא לו והפנה את פבלו אליו. "פבלו, בני, הכר את ברונו לואיס, שאיתו אני עומד לערוך את פגישה העסקים שלי."
פבלו הביט בברונו שעמד ללחוץ את ידו.
"שלום לך, איש צעיר." אמר ברונו.
"שלום." אמר פבלו ולאחר מכן פנה לאביו "אבא, אני אכנס איתך למשרד בעוד כמה דקות. אני צריך ללכת לשירותים."
"בסדר, פבלו." אמר מרק.
"השירותים, נמצאים בסוף המסדרון." אמר ברונו והשניים נכנסו למשרד על מנת להתחיל את פגישתם.
פבלו התקדם אל השירותים והביט במשרדים השונים שהיו בקומה, עד שהבחין במשהו באחד מהמשרדים. הוא הצמיד את ראשו לחלון שהיה בדלת ולא האמין למראה עיניו.