פרק 1- קוני♥
יוליה עלתה במעלות במדרגות, היא התפלאה למצוא את קוני מוחזקת בעליית הגג שבאחוזת סיינסטה, האמת היא די התפלאה כשהיא ראתה אותה.
קוני הייתה האחות הכי קטנה אחרי ג'וסלין ורומיאו , במשפחת כרמונה היו בסך שלושה נפשות בלבד.
היא הייתה בהלם כשהיא ראתה אותה, אך היא ניסתה לשמור על קור רוח, בכל זאת היה לה ממש קשה לראות את קוני תחת רעב וחוסר שתייה, קוני נראתה כמשדרת עסקים כרגיל, אבל ראו שהיא מאוד מפחדת.
קוני פחדה שהיא לא תחזור לבית ותהיה לצד ההורים שלה כמו תמיד.
" אל תדאגי, קוני . אני אוציא אותך מפה איכשהו." הבטיחה יוליה וחייכה חיוך קצר, היא צילמה את עליית הגג ושלחה את התמונות אל רומיאו.
" איך תעזרי לי בדיוק?" שאלה קוני בסבלנות מורטת עצבים.
" קוני, תאמיני לי שזה לטובתך, אני צריכה את שיתוף הפעולה שלך כדי שאוכל לחלץ אותך מציפרוניה הגדולות של אימא שלי." אמרה שוב בקול מבטיח.
"כן, בטח. כל מה שאת עושה עכשיו זה לחינם. היא אמרה שהיא תציל אותי . ולמה אני אסמוך עלייך?" שאלה והסתכלה עליה בפקפוק.
" כי זה כדאי לך, קוני אני הולכת. תזכרי, שיתוף פעולה." היא קראה שוב, היא הצליחה לראות את כריסטלה נכנסת אל החדר ומוודאת שאף אחד לא עוקב אחרייה, היא לא שמה לב שיוליה שתלה מצלמת אבטחה כדי לעקוב בשלט רחוק אחרי כל תנועה שאמה עושה ולראות האם היא תהרוג את קוני או לא.
" מה שלומנו? היי יקירתי את הרי לא מצפה שאתן לך להשתחרר, אני אעשה את הכול כדי לברוח עם הכסף של הוריך ולהיפטר ממך סוף סוף." היא אמרה עם חיוך מרושע וצחקה.
" את לא משיגה כלום, גבירתי. כי בסופו של יום אשתחרר מפה ואצליח לנקות נגדך צעדים נוספים אם תעזי לעשות לי משהו ומדובר במשהו קטן ביותר. רומיאו יגלה את כל האמת הנוראה עלייך ועל מה שאת מעוללת ליוויה בכך שחושבים במשטרה שהיא שותפה מלאה לפשעים שלך. יוליה תחזור לרומיאו . את יודעת למה? כי הוא באמת אוהב אותה." הוסיפה קוני בחיוך מתגרה.
" אל תנסי את הסבלנות שלי , אל תמתחי את הקווים יותר מדי." אמרה כריסטלה באיום.
קוני הסתכלה ימינה ושמאלה, היא לא יכלה יותר לתת לאישה הזאת, כריסטלה, להמשיך לפגוע ברומיאו דרכה כאילו כלום לא קרה.
" יודעת מה? בואי נעשה עסקה." אמרה בחיוך זחוח והסתכלה על קוני.
" זה מסוכן לעשות עסקים איתך, גבירתי." התגרתה בה בחזרה, " אני יודעת היטב שזה ייגמר לא טוב." היא אמרה והפחד הורגש בקולה.
" איך את מציעה לי להיפטר ממך?" שאלה כריסטלה והיא כיוונה אקדח לעברה, לכך קוני בכלל לא ציפתה.
" מה את עושה?" קראה בבהלה והתחילה לספור את הדקות תוך כדי בכי עצום מעורבב בצחוק מטורף.
היא קילטה שיוליה סימנה לה לברוח , היא קמה ממקומה.
שתי יריות נפלטו מהאקדח, כריסטלה רעדה במקצת ואז הרובה נשמט מידיה.
צרחה נשמעה בעליית הגג, יוליה מותשת ועייפה שכבה בתנוחה עוברית וניסתה להבין מה קרה לקוני.
" קוני, קוני! את בסדר?" שאלה בדאגה , בפעם הראשונה שהיא נתקלת במצב הזה.
" יוליה, מה קרה לי? איפה הייתי בפעם האחרונה?" שאלה בבעתה ולא הבינה בכלל מה קורה מסביבה.
" את נמצאת איתי , את בטוחה ובכלל לא בסכנה . אימא שלי לא כאן. אני ממש מקווה שהמשטרה תתפוס אותה בסוף." אמרה יוליה בקול מלא תקווה.
" גם אני ככה. איפה רומיאו?" שאלה בחרדה והדאגה מילאה את פניה.
" תכף נתקשר אליו, אבל קודם אני רוצה שתגידי לי מה שלומך…." היא אמרה בהרהור.
"בסדר גמור פלוס," היא אמרה בלא חשש ושיחררה לתוך האוויר צחוק חופשי שהתגלגל בעליית הגג.
תגובות (0)