פרק 1

מתן ירד במדרגות לעבר הדירה של מורן ודפק בדלת,יעל פתחה-אמא של מורן. "מתן,בוקר טוב מורן מתאגרנת בחדרה בוא תיכנס"
מורן שמעה את מתן נכנס ומיד התרוממה מהמיטה,היא רק התעוררה. מה הוא כבר עושה פה? מורן צחצחה שיניים במהירות והברישה
את שערה בו זמנית,היא פתחה את הארון ושלפה משם גופייה ירוקה ומכנס גינס קצר והתלבשה,היא ירדה באיטיות במדרגות והסתכלה
על מתן והרגישה איך לחייה בוהרות,מתן שראה אותה יורדת במדרגות עם לחיים סמוקות חייך לעצמו בסיפוק.
"בוקר טוב" אמרה מורן שירדה והניחה את התיק שלה על יד התיק של מתן,"בוקר" ענה מתן וחייך,"אני שניה הולכת להביא תאוכל" אמרה
מורן ופנתה לעבר המטבח,"אחלה" ענה מתן,ומורן הסתובבה לעברו וחייכה. מורן נכנסה למטבח ויעל ישר קפצה עליה "מתי כבר תיהיו חברים?"
,"אני מקווה שבקרוב" אמרה מורן בעצב וחייכה-להראות שלא אכפת לההיא לקחה את הסנדוייץ וחזרה לסלון ,מתן קם והלך לעבר הדלת,"ביי אמא" צעקה מורן,ושניהם יצאו לבית ספר.
"מה קורה?" שאל מתן את מורן,"בסדר" ענתה מורן וצחקה,"אתה לא מבין" "מה אני לא מבין?" שאל מתן וגילגל את האבן שמתחתיו בתיסכול מתי אני ומורן נהיה חברים? חשב וחשב,אך לא היה קול שענה לו תשובה. "עידו ושירה חברים!" "מה?" צעק מתן וחייך,"כן!" ענתה מורן,"מגניב" אמר מתן,"מה מגניב? מה אתה מסתלבט עליי? אני מתה לחבר!" מתי הוא יבין שאני רומזת לו? חשבה מורן. "תראי" הצביע מתן לעבר הכביש שלידם,"הנה אמיר" "אמיר!" צעקה מורן ואמיר הסתובב ורץ לכיוונם,אמיר היה חברו הטוב של מתן. "מורן" אמר אמיר וחיבק אותה,ואז נתן למתן תפיחה בכתף,"מחדש?" שאל,"עידו ושירה חברים" אמר מתן,"יפרדו עוד שבוע. חתום!" אמר אמיר,"זה לא יפה! תלמד לפרגן!" הוסיפה מורן ונתנה לאמיר תפיחה בכתף בינתיים הם הגיעו לשער בית ספר ומורן ראתה מרחוק את עידו ושירה הולכים מחובקים,"הנה הם" אמרה מורן למתן ואמיר,"איזה סטלנים" אמר אמיר ורץ לעברם,מורן ומתן הלכו מאחוריו באיטיות ושניהם הסתכלו על הריצפה וחשבו כמה שהם רוצים גם להיות זוג.
"מורן" אמרה שירה ודחפה אותה אחורנית הרחק מהבנים. "כן?" שאלה מורן וציחקקה. "יש בעיה" אמרה שירה והסתכלה לצדדים לראות שאחד הבנים לא מצוטט "מה בעיה? כבר? אתם חברים ררק יום בערךך!" "לא איתו" "אז מה הבעיה?" "עם אמיר!" "אמיר?" שאלה מורן בתמיהה, "את אוהבת את מתן נכון?" "נוו.." "אמיר ומתן אוהבים אותך!" לחשה שירה, "הלוואי!" אמרתי וחייכתי,באמת רציתי שיאהבו אותי. אף פעם לא היה לי מערכת יחסים אמיתית. "תקשיבי,יש לי חושים לזה. וגם עידו אמר לי" אמרה שירה וצחקה,"וואלה יופי. מה כבר ביקשתי?" "את מתן" אמרה שירה ומשכה את מורן חזרה לעבר הבנים
"טוב יאללה לכיתה!" אמר עידו,ודחף את שירה קדימה,"אמיר רץ קדימה ונעצר באמצע. "תברחו!" צעק והתחיל לרוץ לאחור, מורן ומתן המשיכו ללכת קדימה וראו את המנהל בכניסה לכיתה. והחלו לרוץ לאחור. הם התפלחו מכל השיעורים כבר שבוע והוא בטוח מחפש אותם! "שיט!" אמר מתן ורץ אחרי אמיר,"מה כבר יקרה לנו?" שאלה שירה את מורן ועידו,"ירתקו אותנו" ענתה מורן,"אז?" שאל עידו,"אנחנו ביחד" "וואלה" ענתה מורן ומשכה את שירה ועידו לכיוון הכיתה,"על החיים ועל המוות" אמר אמיר למתן ורץ אל מורן שירה ועידו ונכנס איתם לכיתה,ומתן כמובן בא אחרון. "מתן,אמיר,עידו שירה ומורן החוצה בבקשה" אמר המנהל שנכנס לכיתה מיד אחריי מתן וביקש אותנו מהמורה. מורן ושירה קמו ראשונות ושירה משכה את עידו שיעמוד גם,ומתן ואמיר המשיכו לשבת,מורן הלכה לשולחן שמאחוריה וצבטה את מתן שיתרומם ואמיר התרומם מיד אחריו והם יצאו. המנהל החל ללכת לכיוון החדר שלו וכל הילדים הלכו מאחוריו מאיטיות,עידו החזיק לשירה את היד ומורן הסתכלה על הידיים שלהם יחד בקנאה. מתן בהה במורן וראה שעיניה מופנות לידיים של שירה ועידו. היא אוהבת את עידו? חשב מתן. ואמיר הלך מאחור והסתכל על מתן שהסתכל על מורן,'איך זה שאני מאוהב בילדה שהחבר הכי טוב שלי מאוהב בה?' חשב. הם נכנסו לחדר המנהל ונעמדו צמוד לקיר. "איפה הייתם בשבוע האחרון?" המנהל שאל,"הסתובבנו" ענתה שירה בביטחון ומורן הנהנה בראשה. "היכן?" שאל המנהל שוב,"ברחובות,מה זה איפה מה אנחנו הומלסים?" הרים אמיר את קולו,"ששש" לחשה לו מורן שעמדה לצידו ותקעה לו מרפק חלש בצלעות,"זה לא יקרה שוב המנהל,מצטערים" אמר מתן. "כן המנהל מצטערים" אמר עידו. "כולכם מרותקים שבוע,אחרי ההברזה הקבוצתית הזו שלכם יש לכן המון חומר להשלים" "ועם תשאיר אותנו פה יהיה לנו יותר" לחש אמיר,המנהל נעץ בו את עיני הנץ שלו ואמיר חייך אליו. "עכשיו תסתלקו!" צעק המנהל והילדים יצאו במהירות. "נחמד,ריתוק" אמר מתן למורן-"ריתוק" חזרה מורן אחריו. "אף פעם לא קיבלתי עונש" מילמלה שירה בעצב,ועידו ליטף את ראשה-"ההורים שלי יהרגו אותי!" הוסיפה שירה ואמיר צחק,"ברצינות?" שאל. "לעע" ענתה שירה וגילגלה עיניים. הילדים נכנסו לכיתה והתישיבו כל אחד במקומו,שירה ליד עידו בשולחן הראשון,מאחוריהם מורן בשולחן לבד,ומאחוריה אמיר ומתן. "ילדים" אמר המורה,"יש לנו היום הפתעה" מורן הרימה את ראשה במהירות,"אני אוהבת הפתעות" מילמלה לעצמה,"תכירו" אמר המורה "זה עומר" הדלת של הכיתה נפתחה,ונכנס שם נער גבוה עם כתפיים רחבות ושיער שחור פרוע עם עיניים ירוקות צלולות,עומר הזכיר במראה שלו למתן את מורן והוא מיד חייך והבטיח לעצמו שיתחבר אליו. "שב שם" הצביע המורה למקום הריק שעל יד מורן,עומר חייך אל מורן והלך לשבת,"עומר" אמר כשהתיישב והושיט את ידו ללחיצה,מורן הסתכלה על היד ואמרה,"אני יודעת" "מה השם שלך?" שאל עומר בחיוך כובש,אבל החיוך לא השפיע על מורן. "מורן" ענתה והפנתה את ראשה אחורנית לעבר מתן שהסתכל בקנאה על עומר שיושב על יד מורן ולא הוא, שהוא אפילו לא שם לב שאמיר ומורן בוהים בו. "אינלי ספר" לחש עומר למורן והעיר אותה ממחשבותיה על מתן,"קח" אמרה וזרקה את הספר לעברו של עומר,"מה את עצבנית?" לחש עומר למורן וגילגל את עיניו. "מצטערת" לחשה מורן לאחר דקות ארוכות של שתיקה,"התחלנו ברגל שמאל-מורן נעים מאוד" "עומר" אמר עומר ושוב עשה את החיוך הכובש שלו,"מאיפה באת?" "חולון" ענה עומר,"יש לי שאלה" אמר עומר,"תשאל" ענתה מורן,"היא קצת אישית.."לחש עומר,"תנסה אותי","יש לך חבר?" "מורן ועומר שקט!" צעק המורה ומורן הרכינה את ראשה בבושה,מה היא תגיד לו? שכן? שלא? מה היא ומתן מוגדרים? חבל שהיא לא יודעת! "לא"לחשה מורן וחזרה להביט בספר,"איך לילדה מיוחדת כמוך אין חבר?" אמר עומר,הוא מפלרטט איתי? חשבה מורן. "אתה בכלל לא מכיר אותי" ענתה לו מורן,"אני מכיר אותך מספיק בשביל לדעת שאת מיוחדת" אמר עומר ומורן הסמיקה. מתן ראה שמורן הסמיקה והתעצבן.
הושמע הצלצול ומורן רצה החוצה מהכיתה בכדי לא להיתקל בעומר,היא רק רצתה להיות קצת עם מתן. ולעומתה מתן חשב שהיא רצה כדי שעומר ירוץ אחריה ונשאר לשבת ליד השולחן על ההפסקה. "עידו" פסקה שירה כשאמיר התקרב לשולחן שלהם כדי להשוויץ בזוגיות שלהם "יוצאים הערב?" שירה חשבה שכולם מקנאים בה,והיא אכן צדקה. ברגע שאמיר שמע את השאלה ששירה שאלה את עידו הוא מיד חשב על מורן ויצא מהכיתה לחפש אותה. "היי" אמר אמיר כשמצא את מורן יושבת על ספסל מרוחק מאחורי מגרש הכדורגל לבדה,"היי" ענתה מורן בלחש,"הכל בסדר?" הוסיף אמיר "למה את פה לבד?" "סתם" ענתה מורן והשפילה את מבטה לרצפה. "כשבת אומרת סתם היא תמיד מסתירה משהו" אמר אמיר והתקרב יותר לספסל והתיישב על יד מורן והחזיק לה בעדינות את היד. מורן שחררה את היד שלה נעמדה וענתה לאמיר:"סתם זה סתם,אני פשוט לא יודעת אוף אני.. עזוב לא משנה כבר" אמיר קם מיד אחריה ושם את ידו על גבה לצורך עידוד,"מורן מותק,תירגעי! שבי ותסבירי לי מהתחלה" "אני לא מסוגלת" אמרה מורן וברחה לעבר הכיתה. למה אני תמיד מתאהב בקשות? חשב אמיר והלך גם לכיוון הכיתה.
***
ריתוק,וואלה יופי-חשבה שירה ונכנסה ראשונה לחדר הריתוק,ואמיר עידו ומתן מיד אחרייה. מורן רצה מאחוריהם ונכנסה גם. כולם התיישבו והמתינו לתחילת הריתוק,"תלמידים" החל המורה ,"יש לכם שעתיים להעביר פה,אין טלפונים ואין יציאות אפילו לא להשתין. כולכם תשבו פה ותדברו או תלמדו בשעתיים הקרובות אני אבוא לבדוק ובינתיים אבקש שתיהיו בשקט" המורה סיים את דבריו ויצא מהכיתה.
"אומיגאדד!" אמרה שירה ברגע שהמורה יצא,"ישלי רעיון פצצה!" "זה ריתוק מותק" אמר אמיר ועידו עשה לו פרצוף על זה שקרא לחברה שלו מותק. אמיר צחק ושירה גילגלה עיניים והמשיכה בדבריה,"בואו אמת או חובה!" "יאללה" השיבה מורן והתיישבה על השולחן והוציאה בקבוק ריק מהילקוט שלה. מתן הסתובב גם כן בכדי לשחק ואמיר נשאר לשבת. "אמת או חובה זה חרא" גמגם,"נו" אמרה שירה לאמיר ואמיר גילגל את עיניו,"בוא אל תהרוס לנו!" אמרה לו מורן ואמיר חייך ומיד התיישב,שירה הסתכלה על מורן וקרצה לה ומתן קלט את הקריצה. שירה התקדמה לעבר הבקבוק וסובבה אותו. "אני שואלת את אמיר" פסקה שירה וחייכה אליו "שיט" מלמל אמיר וזה רק גרם לשירה להגדיל את החיוך שלה "אמת או חובה?" אמיר הסתכל סביבו וראה את מתן צופה במורן,הוא ידע שמתן אוהב אותה ובכל זאת לא יכל לעמוד בפיתוי של לאהוב אותה גם,"חובה" פסק אמיר ומורן הסתכלה עליו משועשעת "אממ" מלמלה שירה,"חובה עליך לנשק את זאת שאתה הכי מחבב מבינינו" "וואלה יופי" אמר אמיר ונעמד "יש פה רק בת אחת רווקה!" "לכן תיאלץ לנשק אותה" אמרה שירה ונצמדה יותר לעידו. אמיר פסע באיטיות לעבר מורן בכדי לנשק אותה ומורן הסתכלה על מתן שנהיה אדום וכשראה שמורן מסתכלת עליו מיד הסיט את ראשו לצד. אמיר נעצר מול מורן והצמיד את שפתיו על שפתייה ועזב אחרי שניה. "גמרתי" אמר והסתובב. "גמרת?" שאלה מורן,"כן?" ענה אמיר בתמיהה,"גמרת? מה אני איזה מעדן שאכלת?" צעקה עליו מורן. "לא הבנתי" ענה אמיר והשפיל את מבטו. "מה זה גמרתי?! אני לא בובה!" צעקה שוב מורן,"היא צודקת" ענתה שירה ונראתה מסופקת מעצמה. מורן קמה בעצבנות וסובבה את הבקבוק. "מורן שואלת את עידו" אמרה שירה לאחר שהבקבוק נעצר,"עידו" שאלה מורן,"אמת או חובה?" עידו הרהר קלות ואז ענה:"אמת","האם אתה באמת אוהב את שירה או סתם לצומי הקשר שלכם?" שירה עשתה פרצוף מאשים לעבר מורן ואז הסתכלה על עידו בציפייה,"אני אואוהב אותה.." מלמל עידו ושירה התרגשה וחיבקה אותו. "ממממש" מלמל אמיר וקם לסובב את הבקבוק. "אהההה!" צרחה שירה כשהבקבוק נעצר "יצא בין בניםםםם!" "הומוהים" מלמל עידו ושירה צחקה ,"יאללה" אמרה מורן. "מתן תשאל את אמיר" "אמת או חובה?" שאל מתן,"אמת" ענה אמיר. "האם אתה אוהב את מורן?" מורן השתעלה והשפילה את מבטה-היא לא רגילה לקבל כמות כזו של תשומת לב בהתחשב בעובדה שהיא החברה של שירה:הילדה הכי מבוקשת בשכבה. עם לא הייתה עכשיו בריתוק הייתה מורן יוצאת החוצה והולכת הביתה,אבל לא הייתה לה ברירה. היא מוחרכה להישאר לשמוע תתשובה. "כן" ענה אמיר. "כן?" שאל מתן "כן" ענה שוב אמיר. מתן החל להסמיק "אה" ענה. "רגע" שאלה שירה,"מתן?" מתן הרים את ראשו והסתכל על שירה,"מה?" "אתה אוהב את מורן?"שאלה שירה,"זה לא תורך לשאול" ענה מתן. שירה קמה במהירות וסידרה את הבקבוק שייצא שהיא שואלת את מתן. "נווו" האיצה שירה במתן. "כן" לחש מתן,"מה? לא שמעתי!" אמרה שירה,"כן! טוב לך?" צעק מתן ומיד התחרט על זה. מורן הסתכלה על אמיר ומתן,והתבוננה בהם. שניהם אוהבים אותי,אותי. זה כל כך הזוי! מה שניהם מוצאים בילדה כמוני? ומתן-אהבת חיי אוהב אותי,רק חבל שלא נוכל להיות ביחד כי זה יפגע באמיר. "טוב" אמר עידו-"עכשיו רק נשאר לשמוע את הדעה של מורן" שירה מחאה כפיים וסובבה את הבקבוק,"יוואו עד שהוא זז" אמרה וזרקה את הבקבוק לאחור,"בקיצוור-מורן" מורן הרימה את מבטה מהריצפה והסתכלה על שירה,"במי את בוחרת?" היה שקט דקות ארוכות ומורן לא ידעה מה לעשות. בחיים לא הייתה במצב כזה. "ילדים" נשמע קול מאחוריהם. כולם הסתובבו בבת אחת והמורה היה שם-"לכו" אמר המורה. מורן לקחה במהירות את התיק שלה ורצה לבחוץ. מתן שגר בביניין שלה ושכל יום הולך איתה רץ אחריה בכדי שלא תלך לבד בחושך. ואמיר נשאר לעמוד שם בכניסה לבית הספר והסתכל על מתן עם מורן מעבר לכביש. "הכל בסדר?" שאל מתן שמצא את מורן רצה ובוכה. "אני,אני.." החלה מורן לגמגם. מתן התקרב למורן וחיבק אותה. ושמח על האומץ שקיבל פתאום. את חצי הדרך לבניין שלהם עשו מורן ומתן בשתיקה עד שמורן שברה את השתיקה,"באמת התכוונת לזה?" שאלה. "למה?"השיב מתן,למרות שידע למה היא מתכוונת. "אתה באמת או.. או.."גימגמה מורן ומתן קטע אותה באמצע "כן" השיב ועדיין לא הסתכל עליה,מורן נעצרה. "באמת?" שאלה שוב. "כן" ענה מתן ועכשיו הסתכל לה בעיניים וראה רק יופי טהור. מורן היססה קצת ואז התקרבה באיטיות לעבר מתן בכוונה לנשק אותו אבל אז אמיר הגיח מאחוריהם,"היי,מה נעצרתם פה?" שאל,מתן הסתככל סביבו ושם לב שהם נעצרו בדיוק מתחת לבניין של אמיר והתבייש. "סתם" ענתה מורן,"אינלי כח להמשיך" הוסיפה. "מה כח?" צחק אמיר "את גרה דקה מפה" מורן גיחכה "אה,שחכתי" אמרה והמשיכה ללכת,ומתן מיד אחריה. מתן הסתכל לאחור וראה שאמיר עדיין עומד שם צופה בהם מלא כאב. וכשהלך פנה לכיוון ההפוך מהכניסה לבניין.
"אז ביי" אמרה מורן שהגיעה המעלית לקומה שלה,"ניפגש בבוקר" מורן יצאה מהמעלית ופתחה את דלת דירתה "הי מורן" אמרה אמא,"בשעה כזו חוזרים מבית ספר?" מורן השפילה את מבטה. "רותקתי" "אויי" ענתה אמא וחזרה לעיסוקיה במטבח.

שירה הגיעה לביתה לאחר שעידו ליווה אותה,והיא הוציאה את המפתח מהתיק,הרי אין אף אחד בבית חוץ ממנה. ההורים כל היום בעבודה. היא נכנסה למטבח והכינה לעצמה ארוחת ערב והתיישבה לאכול. לאחר שסיימה לאכול הניחה שירה את הכלים בכיור ועלתה לחדרה. לאחר כמה דקות שמעה שירה רשרוש מפתחות בדלת ורצה למטה. "אמא!" צעקה שירה ורצה לחבק אותה,ואמא לעומתה הנהנה בראשה ונכנסה למטבח בלי לשים על שירה. אמא של שירה הסתכלה לכיור ואחורנית על שירה. "שוב לא שתפת כלים?" צעקה. "לא" מלמלה שירה,"וסידרת את החדר לפחות? אף אחד פה לא המשרת שלך! ומה עם כביסה? תלית?" "אני רק חזרתי הביתה" ענתה שירה. "רק עכשיו?" הרימה שוב אמא של שירה את קולה. "כן" ענתה שירה,"איפה היית עד שעה מאוחרת שכזו?" "ריתוק.." ענתה שירה והשפילה את מבטה. "ריתוק?" צרחה אמא. "הילדה שלי רותקה? מה זה צריך להיות? עבריינית שכמותך! את תמצאי את עצמך בכלא בסוף!" סיימה אמא ונתנה לשירה סטירה בלחי "תרגעי אמא סך הכל רותקתי" ניסתה שירה לעודד את אימה. "סך הכל. תרגעי תגידי לעבריינים האלה שאת מסתובבת איתם. העידו הזה. מי הוא בכלל? סתם עוד איזה כלומניק אחד" "אז אמא," אמרה שירה באגרסיביות "הוא החבר שלי שאותו אני אוהבת" "כי את לא יכולה להשיג אחד יותר טוב" מלמלה אימה של שירה. שירה הסתובבה בעצבנות לעבר המדרגות כל מה שהיא רצתה זה להיות לבד עכשיו. "לאן את חושבת שאת הולכת?" צעקה שוב אמא של שירה לכיוונה" "לחדר!!" צרחה שירה,אבל אימה כאילו לא הקשיבה לה:"תשתפי כלים ותתלי כביסה" פסקה והלכה לחדרה.