פרק 12 נקודת מבט מריה :)

סורי שזה קצר אבל פשוט אין לי רעיון איך להמשיך את זה מנקודת מבטה,נו טוב,אה,ואם אתם רוצים לראות למי הקדשתי את הפרק אז סתכלו ב-'רציתי להוסיף'.
תודה :)
*********************
"אז כאן התחבאתם כל הזמן הזה,אה?" אמר מנהל החברה של אבא שלי ששמו הוא ג'ורג'.
"כן" עניתי בבישנות כמו ילדה קטנה.ואדם,עמד מאחורי ושתק,היה נראה שהוא בוהה בנקודה כלשהיא לא מובנת.
"טוב,אז..מה נשמע מריה?" ג'ורג' שאל אותי.
"הכל מעולה..ומה איתך ג'ורג'?" שאלתי אותו,ג'ורג' היה לפעמים כמו האבא שמעולם לא היה לי,הוא הקשיב לצרותיי ואפילו עזר לי לפתור אותם.
"הכל מעולה" הוא אמר וחיוך רחב נגלה על פניו.
"אביך לא הגיע?" שאל ג'ורג' ובכך קטע את הדממה שהשתררה לכמה רגעים.
"לא" נענעתי את ראשי בשלילה.
"חבל חבל" הוא אמר.
"טוב…אז למה שלא תלכו ותתכבדו בעוגה טריה המונחת על השולחן?" ג'ורג' שאל בחיוך,לפעמים חיוכו מטריד אותי,הוא נראה…יותר מידי שמח לפעמים…
"את באה לאכול?" אדם שאל והחזיק בידי.
"כן" אמרתי והלבשתי חיוך על פני.
"איזו עוגה בא לך?" הוא שאך אותי וראיתי שיש מגוון רחב של עוגות על השולחן.
"את זו אם הפירות" אמרתי.
"את אוהבת עוגת פירות?!" הוא שאל אותי כיאילו שהוא בשוק.
"כן" עניתי בחיוב.
"גם אני" הוא ענה מחוייך ולקח לי ולו עוגת פירות.
"תודה" אמרתי והתחלתי לזלול את העוגה,אחרי זמן מה שנינו סיימנו את כל העוגה.
"נקווה שלאף אחד לא איכפת" צחקקתי.
"כן" הוא ענה וזה ניראה כיאילו הוא מנסה להיכנס לפלאשבק.
"לא מצליח לי.." הוא ענה מבואס.
"להיכנס לפלשבאק?" שאלתי אותו מצחקקת בקול ונדמה לי שהפנתי את כל צומת הלב אליי.
"כן,להכנס לפלשבאק" הוא ענה אחרי דקות של דומייה.
"טוב" אמר ג'ורג' כלא מבין.
"אה,אגב,את יכולה לרדת למרתף ולקחת כמה קופסאות של מאפינס?" ג'ורג' שאל בחביבות.
"אין בעיות,אני תכף אחזור,אדם,ג'ורג'." הם הנהנו לאות אישור והלכתי לכיוון חדר המדרגות כדי לרדת למטה.
~ירדתי למטה~
"וואו,חשוך כאן" אמרתי והדלקתי את האור וראיתי חמישה קופסאות בינוניות של מאפינס.פתאום שמעתי צלצול המודיעה על כך שיש שריפה.
"שריפה?!,אני חייבת ללכת!" אמרתי מניחה את הקופסאות בצד,התקדמתי לצאת,אך כל האורות נחבאו והרגשתי יד סותמת את פי ולוקחת אותי אל תוך מעמקי החשיכה.