פרק 4- היכרות

"סליחה" היא אמרה כשהיא התנתקה מהם" פשוט.. אתם מזכירים לי את אחים שלי הקטנים!!" היא אמרה בקול עצוב..
"ומה קרה להם??" שאל דן
"הם אומצו!!" היא אמרה ועצרה את הדמעות שעוד שנייה רצו לפרוץ החוצה.
"אני מצטער" הוא אמר..
"זה בסדר.." היא אמרה והמשיכה לעצור את הדמעות ולבסוף היא הצליחה. "לפחות הם ביחד" היא הוסיפה והשחילה חיוך קטן.
"איך קראו להם??" אביגיל שאלה.
"עדי וגיא אבל אני לא יודעת אם מי שאימצו אותם השאירו להם את השמות המקוריים שלהם.." היא אמרה.
"מי נתן להם את השמות שלהם??" שאלה הדר שעד עכשיו שתקה.
"אימא שלי וזה הדבר היחיד שהם קיבלו ממנה…" היא אמרה בעצב.
"טוב את רוצה שאנחנו הולכים לספרייה רוצה לבוא איתנו??" דן שאל.
"כן" היא אמרה ושמחה שהם שינו נושא, הם יצאו מהחדר והלכו לכיוון היציאה ובדיוק כהשם באו לצאת מהמסדרון שלהם עברו רון והחבורה שלו שכללה שלושה בנים נוספים אחז בלונדיני והשניים חומי שיער ובת אחת ודווקא בה ליטל נתקעה.
"מה נראה לך שאת עושה??" הילדה שאלה.
"סליחה את מדברת אליי??"ליטל שאלה.
"כן.. אלייך תקשיבי לי טוב טוב בי אף אחד לא נוגע!!" היא אמרה בקול רציני.
"כן??" ליטל שאלה ונגעה בה "ואמרה אופס.."
"אולי דיי.." התערב דן.
"לא שום דיי את צריכה להבין משו שאיתי לא מתעסקים…" היא אמרה.
"אולי דיי נוי.. תפסיקי" התערב גם רון.
"טוב אני יפסיק.. רק כי אתה ביקשת…" היא אמרה וחייכה. "בואו הלכנו" היא אמרה וכל החבורה שלה הלכה איתה.
"ואוו יש לך אומץ…" אמרה הדר.
"וזה דבר טוב??" היא שאלה אותה.
"לפעמים…" היא אמרה והם המשיכו לכיוון הספרייה הם פתחו לליטל מנוי והיא הלכה לחפש ספר היא סרקה את המדפים בידה עד שידה נעצרה על הספר "אבא ארך רגליים" והיא הוציאה אותו החוצה ומיד החזירה אותו כי זה היה הספר הכי אהוב על אימא שלה וכל פעם שהיא חושבת על אימא שלה מגיע לה אותו זיכרון שבו היא נטשה אותם והבטיחה לחזור ולא קיימה מעולם וגם היא תחזור היא כבר לא תמצא אותנו שם…
"ליטל.. ליטל.." קרא לה דן אבל היא לא שמעה אותו עד שהוא התקרב ונגע בה. "לא שמעת אותי??" שאל.
"לא מצטערת.." היא אמרה בחיוך מבויש.
"את נראית כאילו ראית רוח.. את בסדר??" הוא שאל אותה.
"כן אני בסדר.." היא אמרה.
"מצאת משו??" הוא שאל.
"לא למה יש לך על מה להמליץ לי??" היא שאלה.
"האמת שכן!!" הוא אמר "קחי" הוסיף והושיט לעברה את הספר "קיץ אחד ביחד" היא קראה את התקציר.
"מגניב" היא אמרה "אני ייקח אותו.." היא אמרה והם ניגשו לקבלה להשאיל את הספרים דן השאיל 3 ספרים שניים לעצמו ואחד לאחים שלו והדר לא לקחה כלום והם יצאו מהספרייה בדרך חזור הם עברו ליד מקולת.
"אני רוצה משו" אמרה אביגיל.
"טוב בואו ניכנס" אמר דן "את נכנסות??" הוא שאל את ליטל.
"לא אני ילך חזרה" היא אמרה.
"טוב.." הוא אמר.
"אני כן" אמרה הדר.
"את בטוחה שתסדרי??" שאל.
"כן" אמרה "תביא את הספרים אני ייקח לך אותם!!" היא אמרה.
"תודה רבה.." הוא אמר והיא לקחה ממנו את הספרים היא סידרה את הספרים בידה והתחילה ללכת לכיוון הבית בינתיים דן נכנס לחנות אחרי האחים הקטנים שלו והדר ליטל המשיכה ללכת היא כבר הייתה קרובה לבית.
"הנה הילדה הזאת…." אמרה נוי לחברה שישבו איתה.
"איזו??" שאל אחד הנערים..
"רועי זאת שנתקלה בי!!" היא אמרה "אני חייבת להתנקם.." הוסיפה.
"אני ידאג לזה…" הוא אמר. "אתם תתקדמו" הוסיף.
"ידעתי שאני יכולה לסמוך עלייך!!" אמרה והתקדמה עם שאר החברה. הוא התקרב אליה בריצה ושם לה רגל וגרם לכך שהספרים שלה יפלו מהיד הוא מיד רץ אבל ליטל יכלה לזהות אותו היא אומנם לא ידעה את השם שלו אבל היא הייתה בטוחה שהיא ראתה אותו היום בחבורה של רון. היא ניקתה את הלכלוך מהבגדים שלה והתכופפה להרים את הספרים.
"צריכה עזרה??"קול שאל מעלייה….