פרק 6: 'הגורל חזר'.

פרק 6:
אני הולכת ברחוב, גופייה לבנה נופלת וגינס 'בויפרנד' זרוקים על גופי, ידיי נטועות בכיסיי, ראשי מושפל לריצפה ורגליי מושכות אותי. נעליי 'אולסטר' על רגליי, אני בועטת באבן, ממלמלת לעצמי דברים. לפתע שמעתי את צלצול ההודעה שקטע את מחשבותיי. הוצאתי את פלאפוני מכיסי והסתכלתי.
'רייצ'ל אני ממש חייב לדבר איתך, תפגשי אותי בפארק.' הרמתי את עיניי לאיש קשר, דרק. זה היה צפוי. מה עכשיו דרק? עוד סיבוך? שנתרחק עוד? יותר ממה שעכשיו, לא תודה.
הסתובבתי מתקדמת אל עבר הפארק, מה הוא רוצה עכשיו? הגעתי לפארק, מסתובבת בין האנשים, הנה הוא. הסתכלתי לעברו גינס משופשף שנחת בצורה מושלמת על גופו חולצה שחורה קצרה, אחרי סיקור קצר התקדמתי אליו.
"היי" חייכתי חיוך מזויף.
"היי" החיוך היה אמיתי.
"מה רצית?" שאלתי בעצבנות לא מורגשת.
"שנדבר, אפשר?" שאל והחווה על הספסל בידו.
"ברור," גילגלתי את עיניי מבלי ששם לב. התיישבנו על הספסל.
"כן? על מה רצית שנדבר?" ירקתי לעברו ביובש.
"על זה," אמר וקירב את ראשו לראשי, את שפתיו לשפתיי, ומנחית נשיקה על פי. התמכרתי אליו באותו הרגע, הייתי בעולם אחר.
"מה אתה עושה?" שאלתי בכעס ודחפתי אותו קלות. מנסה להיתעשת על עצמי.
הוא היסתכל עליי במבט המום, שנינו רצינו להמשיך את הנשיקה הזאת, ראו את זה.
"אל תגידי לי שלא הרגשת כלום." שתקתי. "רייצ'ל סתכלי לי בעיניים ותגידי לי שלא הרגשת כלום," הוא הסתכל עליי במבט ישיר על עיניי, הסתכלתי על עיניו הכחולות וטבעתי בתוכן. התקדמתי לעברו מהופנטת ונישקתי אותו. כל הרגשות התערבבו בתוכי, המחשבות, הפרפרים בבטן. קשרים נסבכו בבטני.
התנתקנו מהנשיקה, דרק הסתכל עליי וחייך.
"מה אתה מחייך?" שאלתי ונתתי לו אגרוף בלתי מורגש על כתפו.
"היד שלך הרגע פגעה בי? כי לא הרגשתי." חייך חיוך ממזרי. והבעת "פלא" (שקרית) השתלתה על פניו.
"היי!" התעצבנתי ונתתי לו עוד אגרוף יותר חזק. הוא צחק את הצחוק הממכר שלו, צחקתי אחריו.
"את חלשה.." מילמל בקול שאני אשמע.
"מזה?" כמעט צעקתי. "אני חלשה? אני?" שאלתי בהרמת גבה. "אני אראה לך מה זה חלשה." התכוונתי להרים את ידי כדי לתת לו מכות, אך הוא תפס את האגרוף שהתקדם לעברו ונישק אותי. "יש לך מזל." צחקתי מתנתקת מהנשיקה, מחייכת לעברו.
* * *
"דרק, בוא תנקה את זה." צעקתי לעברו, עצבנית במקצת. הוא התקדם אליי ומשך את המגבת מכתפו. הוא ניגב את הדלפק אחריי ששפך שם את כוס המים, גאון.
רגליי הרימו אותי והתכוונתי ללכת למטבח, כשהרגשתי יד מונחת על מותני, ומסובבת אותי חזרה.
דרק חייך חיוך ממזרי, מקרב את פניו אל פניי, מצחנו נוגעים זה בזה, מתחכחים. אך אין נשיקה, הוא קירב את שפתיו אל שפתיי, וזז הצידה בשנייה ששפתיינו כמעט נגעו זה בזה, ונישק אותי בלחי.
"בשביל מה עשית את זה?" מילמלתי הודפת אותו קלות ממני.
שמענו מישהו מכחכח בגרונו. התנתקנו אחד מהשני מסתכלים לעברו, ג'יימי. "בלי מזמוזים בעבודה." זרק לעברנו ברישמיות, הסתכלנו אחד על השני, במבט טיפה מבולבל. ג'יימי גיחך. "אני רציני, ישלכם עבודה." חייך והלך.
"אוקיי, אוקיי." אמרתי מתקדמת אל עבר המטבח. "דרק לעבוד." צעקתי לעברו.
"עובד" החזיר לי ושמעתי את חיוכו בקולו. נכנסתי למטבח. נשענת על המשקוף בחולמניות.
"מה? את והבלונדיני ביחד?" שאל אותי זאק עובר עם כמה כלים בידו, על ידי.
"כן." חייכתי. הייתי בעולם אחר, רק לחשוב איך הזמן טס.
"מזל טוב" גיחך. קצת בבושה למען באמת.
"תודה" אמרתי טיפה מסמיקה. מעבירה את מבטי אליו, מהתקרה הלבנה.
"אז.. מתי זה קרה?" שאל, "זאת אומרת בפעם האחרונה שראיתי אתכם ביחד אש יצאה לך מהאוזניים." הסביר את עצמו.
"היום," חייכתי. זאק זרק לעברי מבט מבין. הסמקתי.
התיישבתי על השיש, "תגיד זאק," התחלתי לומר.
"כן?" שאל והעביר את מבטו אליי.
"לך, אין מישהי?" שאלתי טיפה מהססת, "קראש?"
"אממ, לא כרגע." הימם. "קראש? ישלי קראש על מישהי."
"מי זאת?" שאלתי טיפה בחטטניות מוזיזה את גופי לכיוונו על מנת לשמוע טוב יותר.
"את לא מכירה." אמר במהירות ויצא אל עבר הדלפק. אוקי, מתחמק.
* * *
"תירגעי מתו לי האוזניים." צעקתי על קייסי שצרחה מה'בשורות' שסיפרתי לה, אני ודרק.
"אני לא מאמינה." אמרה בהתרגשות, "את." עצרה, "והבלונדיני." עצרה, "ביחד?" אמרה-שאלה. הינהנתי בחיוב לעברה. היא שוב צרחה.
"יא, אני כל כך שמחה בשבילך" צעקה כשאור קורן מעיניה הכחולות. "הם גדלים כל כך מהר," אמרה מחזיקה את שתי ידיה קרוב לסנטרה וראשה נוטה מצד לצד, היא מחתה דמעה דימיונית, נתתי לה מכה קטנה על הכתף.
נשכבתי על המיטה, ראשי על הכרית, ידיי על ביטני ועיניי מביטות לתקרה. "ומה איתך קייסי סקוט?" שאלתי והעברתי את מבטי אליה, "אין מישהו?" זרקתי לעברה.
"את האמת, יש לי קראש על מישהו." אמרה קצת מהססת.
"באמת?" שאלתי בפליאה והעברתי את כל ראשי לכיוונה. היא הינהנה לחיוב.
"ספרי ספרי, שפכי שפכי." אמרתי לעברה להוטה לשמוע את כל מה שבמוחה.