פרק 64 – היכולת לאהוב

אביטל שהייתה לבושה בתלבושת הסייף ואחזה בידה הימנית חרב חדה כתער, שמעה את חורש , כשהוא הודה על אהבתו הכנה כלפיה. חורש לא ידע שאביטל בחדר, הוא חשב שדיבר עם איתן , חברו הטוב.
" איתן , אתה לא תאמין , אבל אני עדיין חושב על אביטל. אני רוצה להיות איתה . אני לא יודע איך לומר לך את זה , כנראה שהתאהבתי בה. לא הרגשתי אף פעם ככה לאף אחד. זה הדבר הכי יפה שיכול לקרות לבן אדם. לפני שהיא הגיעה הייתי בן אדם שבור שכעס על כל העולם. לא הייתה בי את היכולת לאהוב מישהו ברמה כזאת. אני לא יודע מה לעשות. " אמר חורש בכנות.
" ועוד דבר אחד, איתן. אתה האדם היחיד שאני מרגיש איתו חופשי. אתה יותר מחבר. הסיבה שאני מספר לך את זה, אני מאשים כל הזמן את אביטל שהיא חסרת תועלת . ולא מגיע לה לסבול. אני לא יודע איך להמשיך להסתיר את זה ממנה. לא יודע איך בכל כך הרבה זמן הצלחתי להסתיר את זה שאני מרגיש אליה כל כך הרבה דברים." הוסיף חורש בגלוי לב.
אביטל עצרה את נשימתה בחוזקה, היא שמעה את חורש שהודה על רגשותיו האמתיים כלפיה . חורש הסתכל על אביטל הלבושה במבט בוחן.
" איתן , חשבתי אולי לקחת את פרח לטיול רומנטי. רק אני והיא. אבל לא יודע, אני לא כל כך רוצה. אתה יודע, לקחת שבוע – שבועיים מהכול ופשוט לשאוף אוויר צח." חורש המשיך לדבר בלי לדעת שאביטל הקשיבה לכל מה שהוא אמר.
" אל תשפוט אותי על כך. אתה יודע כמה קשה היה לי להשתקם ולהתחיל לטפל באחיי הקטנים. אני רק חושש שמה שאני מרגיש אליה, יתגלה על ידה במקודם או במאוחר." אמר חורש. ואז אביטל החליטה להסיר מעליה את כובע הסיף . חורש התבונן בה במבט המום.
" את מה לא לגלות , חורש? מה אתה מסתיר סוד בכל כך הרבה זמן?" שאלה אביטל בתמימות.
" למה את לבושה כך? " שאל חורש בכעס גלוי, הוא סקר אותה מכף רגל ועד ראש.
" כי רציתי לנסות איך זה מרגיש להיות לוחמת סייף עם חרב והכול .עמדת להגיד לי משהו חשוב, ואני רוצה לדעת-" אמרה אביטל אך חורש קטע את דבריה ברוגז.
" לא , למה את התחזת למישהו אחר? עמדתי להגיד משהו חשוב לאיתן . ולא לך. " הטיח חורש בפניה.
" יותר קל לכעוס עליי מאשר לגלות שקורים לך דברים . בשבילך חשוב להסתתר מאחורי עצמך ולא להגיד שאתה מרגיש. זה בגלל שאתה מפחד להרגיש ולהביע את רגשותיך. קח את הכובע ואת הכול, " אמרה אביטל בבכי. היא נשאה את רגליה ורצה לעבר החצר האחורית.
" אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך לעבוד בבית הזה , למה הוא לא מגלה את מה שהוא מרגיש באמת? אני אלך ואתן לו ולפרח להתחתן. וכבר לא אפריע לו בחיים, כן, אני אלך מפה." קראה אביטל בייאוש.
" אביטל, שנייה לפני שאת מחליטה משהו," קרא חורש בהצטערות עמוקה והניח את ידו על כתפה. " אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך. אני מאוהב בך ולא ידעתי איך להגיד לך את זה. פשוט אני אוהב אותך. אני מצטער על התנהגותי הרעה , את חושבת שתוכלי לסלוח לי אי פעם?" התחנן חורש.
" חורש, אני חושבת שכן, קצת קשה לי להסתכל עלייך אחרי שפגעת בי. אני אסלח לך למרות שמההתחלה שנאת אותי מאוד. היה לי קשה איתך, אני סולחת לך." אמרה אביטל באמפתיה.
" אני רוצה לראות אותך , כל הזמן רק אותך. לא אהבתי את זה שהתחזת למישהו אחר. אבל זה טוב שהתבלבלתי . את רואה מה זה ? הכול מתהפך לטובתנו. הברכה שהשם שלח טמונה בבית הזה, שהיה שייך להורים שלי ועכשיו אני אחראי על הבית הזה." אמר חורש בחום. אביטל חייכה אליו בטוב לב.
" לא רציתי שתחשוב שאני אוהבת להתחזות למישהו אחר, מה שקרה שהתבלבלת , חשבת שדברת עם איתן . " אמרה אביטל בשמחה. חורש החזיר לה את מלוא חיוכו.
" זה טוב שהתבלבלתי , בפנים כל הזמן הסתרתי את מה שאני הרגשתי ועדיין מרגיש כלפייך. סליחה על שבכל פעם שהיה לי כעס גדול על העולם ועל החיים. היחידה שעליה הייתי תמיד צועק היה עלייך, ואת כל הזמן ספגת את כל מה אמרתי לך. זה הכול בגללי, לא באשמתך. " אמר חורש ברגשות אשם.
" הייתי סבלנית . ידעתי תמיד שאתה מרגיש אליי משהו אבל לא הייתי בטוחה לגביו. שאלתי את עצמי אם גם אתה מרגיש כמוני. ועכשיו אני יודעת את מה שאתה מרגיש, וזה משמח אותי".